[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אז יצאתי לטיול שבועיים, ואח"כ כשחזרתי הביתה ישנתי המון זמן,
אין לי מושג כמה.

כשהתעוררתי הכל היה שונה, לבית היה ריח שונה, למיקי, לגינה.
לאוכל ולמים היה טעם שונה. הרגע חזרתי מהמקום הכי מדהים שאי
פעם הייתי בו, והרגשתי קצת ניכור סביבתי.

כשיצאתי מהמיטה ביום השני, אחרי שבאמת התעוררתי והבנתי מה קרה,
הייתי יותר מודעת לסביבתי. פתחתי קצת את העיניים ויצאתי מיד
מהמיטה לשירותים, בגדיי נתלים מעלי. לאחר שהורדתי את המים
ושטפתי ידיים, הלכתי למטבח, לראות מי בבית. אמא שטפה כלים
ומיקי שכב לידה. הסטתי את מבטי לכיוון דלתות הזכוכית.

היה יום קריר בחוץ, וענפי הערבה הבוכייה הגדולה נעו ברכות
ברוח. הזזתי את השיער מעיני, יצאתי החוצה והתישבתי על הדשא
שהיה רך בניגוד לפעם. הייתי משותקת באופן כלשהו, לא מיהרתי
לעשות כל מני דברים כמו שאר העולם מסביבי. הרגשתי שעצרתי את
הזמן האישי שלי, אבל השעון של כולם ממשיך. הסתכלתי מטה וראיתי
חרגול קטן וירוק, ממש חמוד. לא הרמתי אותו כהרגלי, פשוט המשכתי
להסתכל עליו. ראיתי עכביש הולך לקראת זבוב שנתפס בקוריו. לא
הוצאתי את הזבוב. לא עצמתי עיניים. המשכתי להסתכל.
בטח הייתי רואה את כל הטריפה אלמלא אמי קראה לי פנימה בערב.
עיני היו עדיין מעט סגורות, ומבט אפרורי על פני. אמא סיפרה לי
שסבא מת, ואתם יודעים מה קורה כשסבא מת, התמונה שלו מהפעם
האחרונה שראיתם אותו עוברת מול עיניכם.
לי הייתה תמונה נוראית...
אבל אחרי שהתמונה התעייפה, ראיתי טלויזיה, ואז ניסיתי לישון.
לא יכלתי כמובן, לא זזתי כל היום.

יצאתי החוצה כדי לטייל בלפיד עם הוודקה. הסתובבתי איתה בידי
כמה רחובות, ואז נזכרתי שאני צריכה לשתות אותה. לפני שהספקתי
ללגום, קרה משהו מדהים. אורות יכלו לבוא מהשמיים ולחטוף אותי
למאדים, הבחור הכי יפה וחכם בעולם יכל היה להציע לי נישואין,
איש מכוער יכל לצאת מתוך לימוזינה עם צ'ק של מליון. זה לא היה
מרגש אותי טיפה.
באמת.
כלב עמד מולי. הוא הסתכל עלי כאילו בלעתי את אמא שלי או משהו.
הוא המשיך להסתכל עלי ואני עליו, בערך חצי שעה. נראה לי שקצת
יותר.

השמש התחילה לתת אותותיה, והכלב התחיל לטפס על הסלעים. המשכתי
להסתכל עליו עד שהוא התחיל ללכת על אויר... זה היה ממש מוזר.
טיפסתי ממש מהר במעלה הסלעים והכלב עדיין באויר. התחלתי לצחוק
מעט, בצורה שרק זומבים שמתעוררים לחיים צוחקים. גם ככה אני
מספיק לבנה בד"כ, בימים האחרונים הייתי סדין נקי.
שיפשפתי את המצח.
ניסיתי לתפוס את האויר בצורה מגוחכת למדי אני מניחה.
הכלב הסתכל אחורה אלי. המשכתי להביט בו. הוא ממש הסתכל עלי
מוזר, מסוקרן כזה. מאד.

הפסקתי להסתכל עליו ומצאתי את עצמי במקום מוזר. המרצפות היו
כחולות מעורבבות עם צהוב, היו צמחים ממש יפים ביניהם. הרמתי את
ראשי כדי לראות רחוב רחב באמצע הלילה. האנשים שם נראו רגילים
לחלוטין, אפילו די מגניבים כאלה. בשביל אנשים.
מנורות הרחוב היו עשויות מזכוכית לכל אורכן, כשפס ארוך של אור
זוהר מתוכן. נכנסתי לחנות של עיגולים. פיכס. הם היו מגעילים!
בטעם של גומי יבש ישן עם שערות. יצאתי החוצה וחטפתי כאב ראש
ענק, הרחוב הסתחרר מסביבי מהר מאד, הקולות של האנשים התערבבו
למשהו בלתי מזוהה ומוזר מעט, וחשתי יובש מאד גדול זורם בי
מכפות הרגליים מעלה. ניסיתי לנער אותו ממני, אבל זה לא עזר.
התחלתי ממש לפחד אבל לא ידעתי מה לעשות. מבועתת, נפלתי על
המדרכה ונשברתי לרסיסים קטנים של חרסינה מוזרה.
משהו יצא ממני.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עשיתי לך עיניים


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/10/01 0:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דניאלה איול

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה