ארך הפעם החושך  מאוד, עידנים ועידנים,  כזה היה הדבר באחרונה:
פחות ופחות רגעי  אורה, ועידנים ארוכים ומתארכים  של חשכה
ביניהם.
והיינו יושבים, כל מוזז במקומו וממתינים וממתינים.

והנה בא האור !

תמיד לפני בוא האור היה הכל מטלטל רגעים מספר, ובבת-אחת, אור.
ומייד , במהירות, היה הלוח האדיר, "הארץ הדקה", כפי שנקרא
בפינו, מונף ממקומו נפרש ומושם על המוסדות החיצוניים.
האוצרות הרבים, המטמונים הגדולים והקטנים, הצבעוניים והדקים,
מועלים ומקובצים כל אחד למינו, מחולקים בחלוקות שונות, כל אחד
לצרכו ותכליתו.
המגורים הפשוטים והמהודרים מושמים בשקעם עד תבוא עת שימושם.
הגורלות נכפתים ומושלכים.
ואנו, הצהוב האדום הכחול ואני - החום, מוצבים ב"תחילית".
כך היו הדברים מעולם, וכך דומה היה שיימשכו.

אך הפעם היה דבר שונה, בהביטי סביבי לאחר שהוצבנו בתחילית
הבחנתי כי רעי הצהוב איננו, ואינו נראה סביב כלל, ואת מקומו
בינינו תופס עתה קיים אחר אשר לא ראיתי כמותו מעודי ואשר לא
שערתי מעולם כי צורתו אשר הייתה לו כלל תיתכן.
אסביר: אנו, הצהוב האדום הכחול ואני, צורה אחת הייתה לנו,
ושונים היינו אך בצבענו, ולכולנו מראה שווה מכל הסתכלות סובבת
, רגל עבה, המצרה אט-אט  עד התרחבות ראשינו, וגופותינו
חלולים.
ואלו קיים זה אשר זה לראשונה ראיתיו, שווה היה לנו אך מן
הבחינה הראשונה, וכל מבנהו מוזר ומעוות אין בו רגל ואין בו
ראש, או, כולו רגל וכולו ראש, ושטוח ורחב מאתנו בהרבה, ועל
ראשו חריצים דקים ובליטות דקות סובבים אלה בתוך אלה, וכפי
שיאמר לי בעתיד בשיחתנו, אף בתחתיתו, ואינו חלול כלל,
תוכו-כברו.
ומעל לכל, צבע אין צבע לו, ובלוע ולא קיים, כצבע החושך לו, ולא
ראיתי צבע זה לקיים מוזז.
והיה רחוק ממני מעט, ויראתי ממנו מאוד.
והנה תמו התנועות הרחבות והמהירות והכל הוכן, זאת היינו יודעים
כאשר היו נחים במקומם העונשים והפרסים מצדי המסתובב המרכזי.
ונצא לדרכנו, המוזזים, איש למקומו ולעירו, וננוע וננוח וזה
תפקידנו "על פי הגורל יוזז ויקבע דבר" וכך ננהג בעתות האור מאז
ומקדם ובזה הייתה  תכליתנו.

הזמן חלף ורבו הרגעים ותנועות הממונות ממעל, ונטיעת המגורים
מתחת ומזוזותינו, ובשלווה התמלאתי.

והנה מקץ זמן רב, הוטלו הגורלות ואוזז ממקומי אשר הייתי, ואראה
והנה הושמתי ברחוב אחד עם אותו קיים זר ומוזר אשר לא ידעתי
טיבו, וימלא חלולי פחד.
והנה פונה הוא אלי, ואבין לשונו והיא שפת המוזזים, שבורה
ומעוותה אשר לא שמעתי כמוה, ועל כל מילה אשר אבין שתיים לא
אדע,  אך הבינותיו בכללו, ופחתה אימתי.
והנה הוא שואל ממני טבעו של מקום זה אשר נקלע אליו ולא ידע
כיצד.
ואבאר לו כאשר ביארתי לכם ואוסיף עוד.
ואשאל אותו על טיבו הוא ועל מקומו.
ויאמר לי, מקומי שונה עד מאוד מכל אשר אראה כאן, ובו טבעים
שניים, ושונים הם אף זה מזה ברוב.
אך עם זאת, דמיון אחד תקיף ישנו, והוא תקופות החושך הארוכות
בין אורה לאורה , אשר היו דווקא הולכות ומתקצרות במקומו.
ויוסף ויסבר, והנה במקומו  בין בטבע האחד ובין בשני, אין
תחילית אחת כי אם רבות, ואין ממונות ומגורים ואף לא פרסים
ועונשים ושאר דברים שהוזכרו. אך זאת, בטבע האחד גורלות יש ואף
יוזז לפיהם ובשני אף גורלות אין, ולא אבין כיצד זה יוזז ולא
בגורלות?
ובראשון, קשה הקרקע וחומה כצבע גופי (ולא יכל היה הוא להבין
היאך יהיה צבע זה למוזז), וציורים על גביה והם כבולטים מסיפיה
רחבים ומדקקים לסופם, ומחולקים שווה בשווה זה צבעו צבע-לא-צבע,
כצבע הקיים הזר, וסמוכו מסגרתו צבע-לא-צבע ותוכו חום, ורבים
ודומים הם.
ויבאר לי עיקרי כללי מזוזתם והחוקים והמנהגים אשר כלל לא יכלתי
להבינם ומדוע יפעלו כך ובראשם עניין לא מושג, "המטרה האחרונה",
אשר כלל לא יכול הייתי להבין כיצד זה תהיה  והוא קראה
"ניצחון".
ובטבעו השני, אשר שונה מאוד הוא מן הראשון, מחולקת הארץ בכתמים
כתמים יפים ותחומים, וכל כתם שווה מארבע צדדיו, ויוקף
בגבולותיו בארבע הפכיים לו לחלוטין והנה הכתם האחד
בצבע-לא-צבע, וגובליו כצבע הפכו המוחלט, וקראו "צבע-כל-צבע"
ואף המוזזים חציים בצבע-לא-צבע וחציים בצבע-כל-צבע ואף בטבע
הראשון כך הדבר. ויפרט לי כלליהם וחוקיהם, ומזוזתם- אשר רק ל
'לא גובל' יוזזו, ולא הבנתי כיצד יתקדם ולא לגבולו, אשר דבר
הוא והפכו באחד. ויתאמץ לבאר לי, ולא הובן, ואף בו ה"ניצחון",
ואין גורלות.
ורבים העניינים אשר לא הובנו לי כלל ומילים לא היו לתארם.
והוסיף וסיפר על קיים זר אף לו, אשר נקלע למקום המתנתו בזמן מן
הזמנים , אשר סיפר לו,  בניב שגיב וסתום, אף הוא משפת המוזזים,
כי גם בטבעו יחולקו המוזזים לשני צבעים אלו, ואף ארצם ארץ
הכתמים היפים שהוזכרה, אך כלליהם ומזוזתם רבים וסבוכים לאין
ערוך ולאין הבין, וגופותיהם-הם, ביניהם בטבעם האחד שונים זה
מזה ולפי גופם מזוזתם, ומוזרים הם לאין דמיון.

ויספר עוד על מוזזים אשר ארץ אין להם, ואך על המוסדות
החיצוניים יונחו, וצבעים רבים להם וגופם ארוך ודק, ויערמו
בציבור וימשכו ממנו, וניצחונם  ברבוי הנמשכים לצד זה או אחר
בשעה בה יתמוטט הציבור.
ועל עוד קיימים סיפר לי, אשר אין תכליתם בתזוזתם, ועבים אך
במעט מן הממונות וארבע גבולים להם וסימנים צבעוניים על גביהם.
ויוסף עוד ועוד טבעים ומוזזים וארצות עד בלי די.
ונבוכתי מאוד, ותתרוצץ הכרתי ותשבר שלוותי מאוד.
והשתיקותיו בזעקה עזה.
ואומר, בדאי אתה ובשקרים הצפתני!
ואפנה ממנו.
ולא הוספנו דבר.
ואחר הוזז הוא לעיר אחרת ולא ראיתיו עוד.
ושוב רבו הרגעים והתנועות והמזוזות עד מאוד, אך שלוותי לא שבה
אלי עוד.
ובתום המזוזות  נאספנו, וכבתה האורה, וחזרה האפילה וההמתנה.

ורדפו אותי דבריו.