והיא זוכרת הכל

היא זוכרת, זוכרת הכל...
הייתה ילדה אז,
עיניים בהירות היו לה,
תמיד דומעות...
שפתיים יבשות היו לה,
תמיד שותקות...
חברים היו לה, כביכול
והיא זוכרת, זוכרת הכל...

הם לא ראו אותה,
ולא שמעו אותה,
ולא חשבו אולי,
גם כשאמרה אז די,
שהא לבד הייתה,
ועלבונות ספגה,
ונמאס היה לה, נמאס..

היא זוכרת, זוכרת הכל,
העלים נושרים,
החיים עוברים,
והוא לא מבין...
היא מדברת, והוא לא שומע.
צועקת, ולא שומע.
בוכה, ולא שומע.
נחנקת, סובלת
מתה מבפנים, והוא לא יודע.
והיא זוכרת, זוכרת הכל...

הוא לא רואה אותה,
ולא שומע אותה,
ולא חושב אולי,
גם כשאומרת- די,
שהיא לבד עכשיו,
כאילו בלעדיו,
ונמאס לה, נמאס...

ואף אחד לא יראה אותה,
ולא ישמע אותה,
ולא יחשוב אולי,
גם כשתאמר - די,
שהיא לבד תהיה,
ועלבונות תספוג,
ונמאס, נמאס..

והיא תזכור, תזכור הכל...