בוקר, הטלפון מצלצל יחסית מוקדם מהרגיל.
'תרגיל, תרגיל, תרגיל - תוך כמה דקות תוכל להיות כאן?'
מה?! שנייה, אני מנסה לקרוע עצמי מתוך השינה.
'אה, 20 דקות, חצי שעה גג.'
'תודה, ביי.'

ג'ק באואר היה מגיע תוך 12 דקות...
אבל לי יש הרבה אלכוהול בדם וקצת גראס ועוד שארית של החומר
החדש הזה שמסתובב בעיר ("חוקי" אלק).
תמיד מסתובב פה איזה משהו חדש.
תמיד צריך לנסות משהו, אתה לא מספיק לטעום משהו אחד וכבר צץ לו
הדבר הבא שהוא יותר חזק אבל יותר עדין, יותר משפיע אבל נשלט,
יותר הורס אבל בריא. אתה תמיד בריצה. אסור לפגר אחרי הארועים,
אין זמן לעצור לישון לחרבן, אני עד עכשיו לא מבין איך הסוכן
באואר עם האישה התלותית הזאת מצליח לעשות את זה?!
גם הבת די מעצבנת.

אני רק רוצה לישון עוד איזה חצי שעה...
אתמול הייתי בשני ברים חדשים (טרום פתיחה), בלאונג' אפלולי
ומעודכן, ובמועדון לקינוח.
מה זה בכלל לאונג'? מה ההבדל בין זה לסתם בר ולמה לעזאזל הכל
נראה אותו דבר???
אולי בגלל החומר החדש, לך תדע.
לידי שוכבת יעל.
לידה שוכב פרנסיס.
היא מחבקת אותו. מוזר, לא ידעתי שהם אוהבים אחד את השני.
פרנסיס ער, מסתכל עליי.
הוא קצת מפחד. הוא מבין היטב שהוא מפר עכשיו חוק בלתי כתוב.
הראש שלי מתפוצץ, אני אפילו לא מסוגל להעמיד פנים שאני כועס
עליו.
על יעל אני ממש כועס.
יש לי נימולים ברגליים והחדר מתחיל להסתובב לאטו. מה לעזאזל
דחפתי לגוף שלי? אולי היא שמה לי יותר מדי, אולי אני צריך
לזחול איכשהו לבית חולים? אין לי מושג, אני רק רוצה לישון,
בעוד שעה פרנסיס יעשה פה רעש. אני חייב לישון.
אני ערום. יעל עם תחתונים לבנים. מה קרה פה בלילה? אין לי
מושג. היא ישנה על הצד, עם הגב אליי והציצי המניאטורי שלה כמעט
נוגע בפרנסיס. היא יפה, הבת זונה.
בערך פעם בשבועיים היא אוספת אותי מאשפתות, מזיינת אותי
ונעלמת.
ג'ק, בבקשה, תחסל אותה, אני חושב שהיא החפרפרת.
יש ריח של שתן בחדר. זה או אני או פרנסיס.
או אולי יעל? לפעמים היא משתינה קצת כשהיא גומרת.
אתמול הגעתי רבע שעה אחריה לזרטוסתרא והיא כבר הייתה מרוחה על
מישהו. הגבר הכי מכוער בבר. היא קוראת לזה "הצדקה של יעל" - נו
באמת.
זה עובד כך - היא נכנסת לבר, מורידה שוט, ומתחילה עם הבחור הכי
מכוער שנמצא במקום. תוך כדי הימרחות עליו היא מלמלת משהו על זה
שהיא מקווה שהדייט שלה לא יגיע...
אחרי זמן מה מגיע מישהו מהחבר'ה והיא מנשקת את הבחור לשלום
ומשאירה לו טעם מתוק בפה.
ככה זה גם התחיל איתי.
אני עליתי על זה מיד. היא הייתה שקופה עבורי. אמרתי לה שהיא
עדינה מדי בשבילי ואני לא מעוניין. זה הטריף אותה לחלוטין.
בפעם הראשונה ששכבנו שברתי לה את היד רק בשביל להוכיח (האמת,
לא ממש, רק נקע וקצת נפיחות).
אני שונא אותה. היא יפה מדי.
אין שום סימן לקונדומים על הרצפה. אני מת לדעת מה הלך פה
בלילה.
אני דוחף לה יד לתחתונים. אין מסקנות חד משמעיות.
היא אפילו לא זזה.
פרנסיס מסתכל עליי כל הזמן. לפעמים הוא כזה מטומטם.
הגוף שלי רועד. הלוואי שהייתי לבד עכשיו.


די, נמאס לי. אני שם לזה קץ!
אני מנסה לדחוף לה אצבע, זה מעיר אותה.
- מה אתה עושה, מפגר?
- כלום.
פרנסיס קם עכשיו.
אני ניגש להריח אותה ונותן לה ביס רציני בתחת. היא קופצת.
- מה עובר עליך?! היא צורחת.
- כלום.
פרנסיס נובח.
יש לי זקפה, המצב אם כן לא עד כדי כך גרוע.
- את אוהבת אותי?
- סתום כבר!
- לא, באמת, את אוהבת אותי?
- מה אתה רוצה ממני?
- אולי תרדי עם הכלב, אני גמור...