חשבתי שאני אהרוג אותה עוד שנייה! וזה אחרי שחשבתי על כל
ההשלכות. איך היא מעזה?! בכל בוקר כשאני קם אני נגעל לראות
אותה; בצהריים כשאני חוזר מהלימודים אני שוב רואה אותה ושוב
נגעל! איזו דוחה! לא מספיק שהיא בהמתית וגדולה, שזה פשוט לא
נתפס עד שרואים שאכן היא קיימת, היא גם לא מטופחת ומסריחה
בטירוף. והשיא זה כששומעים אותה מדברת - פתאום יוצא מהגוף
הבהמתי הזה קול שברירי של דוגמנית שבטעות יש לה צורה כזו!
אז זהו, אני הולך. לי נמאס. פשוט לא יכול עוד, וזה לא שלא
ניסיתי. לכאן אני לא חוזר עוד.
מה שנשאר עכשיו זה להעביר את הדברים לדירה של אימא שלי, שגם שם
לא יהיה הכי קל אבל אימא זה אימא ולא איזו בהמה עם קול
שברירי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.