עילי צחור / נשבה |
הסתכלתי השמיימה.
ואין מסתירים העננים,
והכוכבים מנצנצים.
הירח את אורו מאיר
על פניי המחייכות.
געגוע שלעולם אינו נגמר,
נגמר רק כשיש זמן לנשום,
לחלום ולדמיין הכל מחדש.
פעם מחייכת, פעם עצובה,
פעם נעלמת, ופעם מלאה.
תמיד אסתכל השמיימה,
אדמיין אותך פה.
כל שבוע היא משתנה,
אך תמיד באורה אני נשבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|