תמיד ידעתי שאני מוקפת חברים
אנשים שהיו מוכנים לעשות הכל בשבילי
לתת יד כשצריך,
כתף לבכות עליה
ולב רחום ומלא הבנה

ולמרות זאת... נורא הצלחתם להפתיע,
לרגש... לגעת...
להיות שם בדיוק בשניה הנכונה...

דיבורים... שונאת את האנשים שמתעניינים בך
בעצם רק בשביל לספק את יצר הסקרנות שלהם!
זה ממש לא אתם.
מעשים - אך ורק מעשים...
ישר טרחתם לשאול איך ובמה תוכלו לעזור...

הכל עשיתם בשבילי...
לא יכולתי לבקש מכם ולו דבר אחד נוסף...
כי הקדמתם אותי...


עצבנית,
אובדת עיצות, מיואשת, מתוסכלת
ובעיקר בנאדם ממש לא סימפטי...
זה מה שהייתי בזמן האחרון.
על כך אני מתנצלת

לקבל אותי.. להמשיך לאהוב ולתמוך,
לפרגן..
לא דבר של מה בכך...
ואתם עשיתם את זה...


הייתם והינכם לי למשפחה...
כזאת שאני יודעת שתתמוך בי בכל עת...
כזאת שאני מרגישה בנוח לבכות ולצחוק לידה כאחד...

כולכם... ואתם רבים,
והלוואי ויכולתי למנות אתכם אחד אחד...
אתם חשובים לי יותר משתוכלו לתאר...
תמיד תדעו שגם אני פה בשבילכם...

לפעמים אני תוהה אם באמת יש דבר כזה
שנקרא חברים...
אבל אז אני פשוט נזכרת בכם...
ומחייכת...