אני יודעת שיש משהו לא כשורה במה שאני עושה.
הדלקת סיגריה - מן מדד חברתי שכזה, שמקנה איזה ביטחון מסויים.
נשמע טיפשי?

אולי לא כל כך טיפשי, פשוט אמיתי ויש משהו בכך שמקנה איזה
עליונות, איזה תחושה שאני מספיק בוגרת, שאני יודעת מה אני עושה
מקנה איזה חוכמה כזאת שקשה להסביר.

רק ברגעים הקשים מדליקים סיגריה, חושבים שהיא פתרון כל שהוא
[היא לא]
אבל מה שהיא כן, זה העליונות הזאת שהיא נותנת. כמו בגרות,
כאילו אני יודעת מה אני עושה.
אני עושה משהו שהוא מעין איסור בעיני הסובבים, אבל אני ממשיכה
ועושה את זה גם אם זה בחשאי.

למי מנסים להוכיח משהו בהדלקת הסיגריה ההיא?
אני מנסה להוכיח לעצמי שאני מספיק יודעת מה טוב בשבילי בלי
שאנשים יתנו לי כותרות כמה זה לא בריא זה עצם הדלקת הסיגריה,
כמה זה לא נכון לעשות כזה דבר. אבל, אני כאילו יודעת מה טוב
בשבילי, וזה נותן סיפוק כלשהו לא ברור.

גם לא רוצה שישפטו אותי עליה כי הסטראוטיפים שמודבקים אליה זה
נוער פושע, היא נוער שמתנהג לא כשורה, שסוטה ממה שצריך ולא
נוהג בדרכים הנכונות. חושבים שזה מגיע מלחץ חברתי, לא נכון
אצלי.
מגיע מתחושה של צורך בלדעת שלפחות במשהו אחד אני יודעת מה אני
עושה. לא מבולבלת. יודעת שזה מה שצריך.

זה האושר המיידי שמנחה את המין האנושי, הלא כן?
אז מבלי לחשוב רחוק, ומבלי לחשוב על הגורמים ועל מה זה מוביל,
ומה זה גורם, וכל התופעות והאזהרות של החברה מסביב, והכותרות
על הקופסא, ממשיכים ועושים זאת.

למה?

בשביל העליונות והבגרות.