7/12/05


יושבת מביטה מהחלון, על גג השכנים ציפור מכובדת, קצת שמנה אבל
יפה...
הסתכלתי עליה
ומה לא עבר לי בראש באותן 10 השניות
ולבסוף החלטתי היא צריכה לעוף
כאילו היא הייתה שלי...
כאילו היא חיכתה למה שאומר
ואני עוד טיפה חושבת והחלטתי כבר... היא צריכה לעוף...
בינתיים בעודי אוכלת סוכריה על מקל...
הוצאתי את הסוכריה מהפה
ואמרתי בלחש:
"תפרשי את הכנפיים ועופי..."
עוד לא הספקתי להמשיך, היא פרשה כנפיים ועפה...
רציתי להגיד לה שתעוף בשבילי
שתפרוש את הכנפיים לטובתי
"תפרשי את הכנפיים ותעופי... בדיוק כמו שאני אעשה..."
זה המשפט שמהדהד בי עכשיו...
כי אני אפרוש את הכנפיים שלי... ואעוף
כמו אותה ציפור... מכובדת... שעפה...
לעולם לא אראה אותה...
אבל תמיד אזכור, היא נתנה לי כוח...
שלא כל אחד מקבל...
לא מציפור... על גג השכנים...
בינתיים אני עוד בחדר...
בוהה בחלון
רואה אלף ואחד דברים
אבל הם לא מובנים
לא כמו אותה הציפור...
רק ציפור, עם כוח...