היה איש, היה מבט.
הייתה אישה שצעקה, אמרה לך.
את לא הקשבת, הלכת כעיוורת הלכת לעבר תופת שאת מכירה לא
מכירה.
איש זר ועוד איש זר ועוד אחד ואישה מוזרה, כולם באים לקראתך
כולם באים אלייך!
אל תשכחי את חייבת לעצום עיניים שלא תרגישי שלא תדעי.
"למה הם עושים את זה?", צרחת חצי שור זועם חצי ילדה קטנה
ומבוהלת.
"למה הם חושבים שלהם הכל מותר"
ואנחנו יושבים כאן וחושבים איך אנחנו מצטיירים בפני העולם
המשווע לדם...
העולם לועג נו, ואנחנו פשוט מתכופפים ומקבלים את זה שוב ושוב
כמו זונה שעושה את זה בשביל הכסף, אנחנו משולים לזונה לא מפריע
לאף אחד?!
"איך אתם יכולים לשבת שם ולהסתכל?
איך גם אני רוצה את הריחוק הזה תנו לי קצת מהאדישות הזאת"
העולם לועג ואנחנו ממשיכים לקבל את זה...

אתה קם בבוקר ויום נפלא בחוץ, כמעט מושלם אבלממש כמעט - לא חם
מדי ואין ריח של עשן מכוניות כמו בדרך כלל, אפילו פועלי הבניין
לא מפריעים כלכך.
למה חייבים להרוס?!  כואב  לכם האושר שלנו צורמים לכם החיוכים
שלנו?
לכו קיבינימאט מי צריך אתכם, גם ככה רק אני נותנת ונותנת ואין
כלום ששוה את זה הכל חד צדדי.
אנחנו, אני משולה לזונה ולאף אחד זה לא מצלצל כפסול, כרע, כלא
בסדר.

"היו אנשים ואז..."   בום

יש דברים ששווה להלחם למענם.
אז כואבים לכם החיוכים שלנו והאושר צורם אבל זה לא משהו
שנלחמים בשבילו.



           5.12.2005
יום ב' 11:30  נתניה.