ניצנים של עזיבה מבצבצים בגן חלומותינו
קמים, נופלים
(רוצה להאמין
שזה לא בגללי)
כאב חזק בחזה
וזיכרון אחד
שלא מרפה.
בואי ספרי לי
אני מוכנה ללמוד ולהבין
איך לנטוש אדם בצערו,
איך באהבה לא
להאמין?
אין בי כעס
לא נוטרת,
לבי על לבך כבר לא נשען
לאט - לאט גם אני לומדת
איך חיוך דוהה עם הזמן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.