הלב שלי מרוסק לחתיכות,
קבור היטב בבית קברות.
וליבו שלו גם הוא כואב כל כך,
תן לי אותו, לטפל בו ואחזירו אחר כך.
תן לי לרפא את נשמתך הפצועה.
וכוחי אינו גדול בכדי להסתכל על פניך,
שפתיי את שפתייך רוצות,
עיניי את עיניך מבקשות,
כה מושלם, וליבו מרוסק סתם.
אל תכאב, מתחננת,
ואת נשמתי עוצרת.
ואתה בלבי, כבר לא רוצה לפגוע,
אבל אתה פוגע ,פוצע, חובט בי בכל גופי
עד שאני מתמכרת.
למה זה כואב?
הרי לשנינו אין לב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.