מיטל פנירי / פנסים ברחובות חשוכים |
משהו שלא הרגשתי אף פעם
פחד שכמותו לא אראה לעולם
ריקנות שקשה לתפיסה
ריקנות מכאיבה, ללא שליטה
לא מסתכלת על חצי הכוס המלאה
כי אצלי הכוס הפוכה.
כבר לא פוחדת מלמות
גם לא מהריקנות
לא רוצה לברוח
לא רוצה לשכוח
אל תבקש ממני דברים לא הגיוניים
אל תתחנן, אל תשלח מבטים.
אל תדבר איתי על פחדים ועל פנסים ברחובות חשוכים.
כי ליבי כבר לא שלך
וגם לא של פנסים אחרים.
ואני ריקה, כבר לא פוחדת לפגוש פנסים אטומים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|