בכל מקרה הוא היה הוא.
אבל אם הוא לא היה הוא, אז הוא היה מספר.
ואם הוא לא היה מספר, אז זה לא היה קורה.
ואם זה לא היה קורה, זה היה טוב יותר.
אבל זה היה הוא, הוא סיפר, זה קרה, וזה לא טוב יותר.
אני נשבעת, זה הוא היה, ולא אני, זה אותו האלמוג.
חסר שונית.
חסר טקט.
חסר אהבה.
ועכשיו אני בבית.
כותבת על הסיפור, אותו האלמוג חסר השונית, אותה הנחמה שעוד
יהיה בסדר, אבל הוא סיפר.
ואם הוא לא היה מספר, זה היה אחר.
אז היתה שונית, טקט ואהבה.
אמא אומרת ש"אם" זאת מילה טיפשית, של אנשים שמתמקדים בעבר.
אבל אם אני מתמקדת בעבר, למה אני מושפעת בעתיד.
אשמור לי את המשפט,
אם הוא לא היה מספר.
אלמוג, שונית, טקט ואהבה.