הולך אל הים להיפרד מהחופש, עושה קעקוע כדי לא לשכוח שיש בי
פגמים, מתאהב כדי להבין את הבדידות, משתכר כדי להבין, לוקח
חופש כדי למצוא את הדרך, את הכיוון. בוכה כול לילה ומבין מהו
האושר, מה עושים האנשים שסביבי, למה אני נפגע ומתי, מתי אהפוך
לאחד מכולם שהם בשגרה, בשעמום המתמיד ויום אחד אני נעלם,
האנשים שיותר הכירו בוכים, אלא שפחות מנחמים, כעת אני לא משפיע
או אולי דווקא כן, הרי אחרי הכול מכירים ולומדים ממך יותר
כאינך כבר, כאשר מתחילים לחשוב מי אתה ואיזה חלק היית מהחיים
השגרתיים שלהם.