''דני,'' אמר לי אבי, ''היום אני אלמד אותך להכין טוסט''.
לכם זה נראה כעניין של מה בכך, אבל אצלנו במשפחה זה לא.
אבא שלי התבונן בי, מצפה לחיוך של אושר על פניי נוכח ההכרזה
הדרמטית, אבל אני לא הייתי כל כך שמח כמו שהוא חשב. לבשל עם
אבא, אם אפשר לקרוא לזה 'לבשל', זה סיוט, וכשהוא הסתכל עליי
במבט של 'אני הולך ללמד אותך לבשל בלי שתשרוף את הבית כולו',
הדבר שהכי רציתי בעולם זה לשרוף את הבית.
אבא שלי, שף במקצועו, בטוח שהמקצוע שלו יותר חשוב משוטר. הוא
בטוח שאפילו להכנת קפה צריך לעבור קורס מרוכז של חודש לפחות,
ופי כמה וכמה לגבי טוסט. בפעם האחרונה שהוא ניסה ללמד אותי
להכין משהו (סנדוויץ'), הוא היה כל כך זהיר שהוא אפילו לא נתן
לי להתקרב ברדיוס של של 3 מטרים מזירת האירוע - הלחם והגבינה
(את החסה הוא שומר לקורס למתקדמים). ברגע שהתקרבתי ל2 מטר
וחצי, כי לא ראיתי מה הוא עושה, הוא התחיל בצרחות ולא הפסיק
להטיף לי על כללי בטיחות עד שעברה שעה ארוכה.
''אבא, תקשיב,'' אמרתי לו שעה לאחר ההכרזה. ''אתה קצת...
מגזים''.
הוא הסתכל עליי במבט של 'מה הבן החייזר הכה בור מבחינה
קולינרית שלי רוצה ממני עכשיו?', אך היה מנומס מספיק בשביל לא
לומר זאת.
''אתה קצת מגזים בענייני בטיחות, אתה מבין?'' אמרתי לו. לאחר
מכן ניהלנו דיון של שעה, שבסופו אבא שלי הבין סוף סוף שהוא
הגזים.
''אוקי, דני, אתה שם את המרגרינה על הלחם, כן? ואז שם על זה
גבינה. הנוסח המקובל הוא פרוסה אחת של גבינה, אבל אתה יכול
לגוון גם עם שתי פרוסות, ואולי גם להוסיף איזו עגבניה, רק וודא
שאתה שם כפפות מגן כשאתה חותך אותה. ועכשיו אתה שם במיקרו,
מחמם איזה 40 שניות והופ! טוסט!'' הוא אמר בקול של קוסם שגילה
זה עתה איך הוא עושה את הקסם המסובך ביותר שלו, כאילו חשף את
הכיס הנסתר בכובע המכיל את הארנב.
בכל מקרה, בסופו של דבר, לאחר שפעלתי על פי כל כללי הזהירות של
אבא שלי - בכל זאת איכשהו שרפתי את הבית שלי, וכנראה שגם את
אבא בתוכו, אני לא בטוח.
וכשאמא שלי חזרה הביתה וראתה את העשן, היא ידעה מה היא תמצא
כשהיא תעבור בשער, והביטה בי ובבית הבוער בשעמום.
''איך הצלחת לשרוף את הבית הפעם, דני?'' היא שאלה אותי,
באדישות מסויימת.
''באמת לא יודע, אמא. סך הכל ניסיתי לשפר קצת את התפזרות
החימום ושמתי את הטוסט על פלטת ברזל כדי שיתחמם קצת מלמטה, אבל
כנראה שמיקרו לא אוהב מתכת.''
לאחר שתיקה ארוכה, אמא שלי פנתה אליי ושאלה בציניות מרירה,
''לפחות הפעם הבאת מרשמלו?", לאחר שנזכרה שבפעם האחרונה ששרפתי
את הבית היא אמרה לי בצחוק בפעם הבאה לזכור להוציא גם מרשמלו,
שלפחות נוכל לצלות קצת.
''כן,'' עניתי לה, מנפנף מול פניה בשקית המרשמלו הורוד-לבן
שהצלחתי להציל מהבית הבוער, ''אבל אבא מעולם לא לימד אותי איך
לצלות מרשמלו.''
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.