מחייכת רק כשצריך, מסתירה גומות,
עיניים עייפות, לחיים אדומות,
היא בסתיו חייה, מרפה מהמושכות,
עוד מעט ושוב החשכה.
מצונפת בשמיכה, בחדר הגדול,
רוצה לצעוק ואין לה קול,
לקום, ושוב איש לא יכול,
לקחת ממנה את המנוחה.
חצי מהזמן רואה ולא נראית,
בחצי האחר היא סתם אחת,
אך כשהילדים יופיעו, היא תיתן הכל
עבורם תהייה ילדה כמעט.
תחייך באושר, תענה לכל השאלות,
ימתחו כמאז כל הגומות,
ואושר עילאי יציף את ליבה
של סבתא סתם אחת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.