[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גלעד נתן
/
תמונות מחיי המילואים

17.08 11:30 בית-ליד, הרצאות לסגל:
כמה שחוק הכול מרגיש, אותן הרצאות שתורמות בקהל לאותן תוצאות.
זה יותר טוב מלרוץ בבא"פ לכיש על הגבעות באיזה תרגיל. לפני כמה
דקות התחילה ההרצאה הייחודית לאימון זה, מסתבר שבגלל ההתנתקות
אנחנו צריכים לעבור הרצאות של כיצד ננהג ביהודים. מסתבר שלא
תמיד אנחנו צריכים לנהוג בתקיפות ויש סוג חדש של פורעי חוק שלא
יורים בהם, אלא ניגשים אליהם בדחילו ורחימו ותוך כדי פעולה
עדינה של ליקוק התחת לפורע, על החייל להרכין את ראשו בסימפטיה
ולפנות בעדינות. היכן אותה עדינות בבילעין אני שואל את עצמי,
גם בהפגנות סטודנטים לא ניגשו אלי שוטרים בעדינות. מסתבר שהחוק
הבין לאומי לא חשוב, בחלק השני של ההרצאה אנחנו שומעים שהמטרה
שלנו כצבא, היא הגנה על התושבים היהודיים בגוש עציון. אני שולח
הערת ביניים, מה עם הפלסטינאים ולאחר ההרצאה מקבל הבהרה ממש"ק
המשפטים כי אכן כך הוא הדבר. חובת הצבא היא להגן על כל תושבי
האזור. נו, כנראה שיותר מדי בצה"ל לא מתחדש.

22.08  22:00 בא"פ לכיש:
אני פשוט שונא את המקום הזה. ההזעה המתמדת, התחושה ששום מקלחת
של פחות משעה לא תצליח למחות את הלכלוך. המקום גורם לחייל
לשאוף להגיע לקו כמה שיותר מהר. סכנת החיים מתגמדת מול הרצון
לסיים את האימון כמה שיותר מהר. האימון עצמו מכוסת"ח במיטב
המסורת הצה"לית, אימונים קצרים שלא תורמים ידע נוסף לאף אחד,
אבל חובה לעשות אותם כי אחרת האל"ל (אימון לפני לחימה, השם
החדש והמפוצץ של האימון לפני תעסוקה ופחות או יותר השינוי
היחידי במהות של העסק). בינינו, מה שהחייל זוכר מהסדיר זה מה
שיש בתוספת הניסיון הנצבר לאורך השנים.  

האוכל כאן זוועה. הפריטו פה את המטבח, וראו איזה פלא, התוצאות
של קיטרינג פרטי ומופרט גרועות בדיוק כמו של מטבח צה"לי רק
בהבדל אחד - במטבח הצה"לי אנשי הקבע נהנו ממשכורת נורמאלית,
כיום, למעט הבעלים שגורף את הכסף, יש במטבח רק תושבי קרית גת
שעובדים בשביל שכר מינימום, והאוכל כאמור נורא, מין קציצה שלא
החליטה אם היא המבורגר או שניצל לא מבושל, סלט ירקות עייף,
וקוסקוס תעשייתי, ממש כמו אתמול.

27.06 10:27 מחסום 130
התחושה הכללית היא מועקה, הייתי רוצה לטייל כאן פעם ולא
להסתובב פה עם מדים נשק ואפוד קראמי, עומד ומתכווץ תחת תחושת
האשם על כל ילד שרוכב על חמור ונאלץ לרדת מהכביש בגלל שחניתי
בצד. רכב נעצר לביקורת ומבטי השנאה והאי נוחות או ההכנעה
שנועצים בי אנשים המעבירים ביד מאומנת תעודות זהות ומעבר.
החיילים שלי קוטפים תאנים, כל הזמן אנחנו בולסים, האכילה
כניסיון להתחמק מהווית הכובש. ניסיון להשיב נורמאליות לרגע הזה
של היום בו אתה מבין עד כמה הנוכחות שלך כחייל כאן היא
מיותרת.

27.08 11:04 סיור, אחרי ביקור בנווה חננאל
שם אפשר לקטוף ענבים אומר לי חבר לפלוגה, אתה יודע למה? הוא
מוסיף וקובע, זה המטע של נווה חננאל והגונב מגנב פטור. היכולת
של אנשים להתעלם מהכול ולהקים ישוב ככה מהאוויר כי זה מה שבא
להם פשוט מקוממת. כן דוח מאחזים, לא דוח מאחזים, בנווה חננאל
עוד התרחבות לא חוקית בשטחים, שישה חיילים שומרם 8-8 על שבעה
משפחות. נכון, יפה פה, אפילו מאוד יפה,  אבל גם מאוד גזול.
ההתעלמות מהבעלות על הקרקע האבטחה שהצבא משום מה צריך לספק.
העובדה שאין גדר למקום, ושהחיילים ישנים בקרוואן בפאתי
ה"ישוב", קרוון לא ממוגן שצלף יכול להרים לשמים בירייה אחת
לכיוון מיכלי הגז הלא ממוגנים או מוסתרים, לא מפריעה לאף אחד
בנווה חננאל. העיקר שכבשנו עוד גבעה!

28.08 21:03 פילבוקס 70
זעם. איזה זמן מבוזבז! אני תקוע בגליל בטון ולא עושה כלום. 100
מטר מפה זרקו בקט"בים ואני לא יכול אפילו לראות את הכביש מפה.
הפילבוקס הזה מיותר לגמרי בלילה ולא ממש מועיל ביום. אנחנו
פשוט מטרה נייחת, שלושה חיילים בגליל בטון מחכים להחלפה או
לפגיעת נ"ט, מה שיבוא קודם. אי אפשר לראות פה בלילה כלום
והאמר"ל רק צובע את החושך בירוק. אולי ממשרד מוזג של גנרל
בקריה זה נראה טוב על המפות, מתוך הבטון זה בעיקר מיותר. הקשר
שוב צועק, הגזרה הוקפצה ולמה? לסכן חיים בלילה בגלל שכמה ילדים
זרקו אבנים? הרי עד שהסיור יגיע הם כבר לא יהיו פה. רק שאף
קצין לא ינפיץ כניסה מיותרת לכפר. עוד שכטה מהנרגילה, ואז מבט
פנוראמי לתוך החושך דרך העשן. לשבת בגליל בטון בלי יותר מדי
יכולת תזוזה במרחב, ועם הצורך להשתין בבקבוקים, ויותר מהכול
התחושה של בשביל מה לעזאזל אני פה? יש לנו מספיק מוצבים
ומשימות שעוד אפשר להבין, אבל את המגדל הטיפשי הזה כנראה אי
אפשר להבין בלי תאוות מלחמה, ולפחות שלושה פלאפלים על כל כתף.

29.08 03:17 פילבוקס 70
על הקיר נייר ועליו מוגדרות מטרות העמדה. חמש שורות פומפוזיות
קובעות כי הפלוגה תגן בגזרתה על הישובים: אפרת אלעזר, נווה
דניאל ומגדל עוז. לעין חאדר או נחלין אין זכר, למי אכפת
מהפלסטינאים? מי ישמור עליהם? צה"ל כאן בהגנה מסורתית
ולאומנית. ראשית התפיסה הצהלית בימי הממשל הצבאי בישראל גופה
וכנהוג בארגונים מסוגו גם צהל לא למד דבר ולא שכח דבר. בצה"ל
הפקודות נכתבות בדם, כמו שמשננים לנו תמיד. מישהו מקציני
הבטיחות חשב פעם שמשמעות הביטוי היא שעד שאין פשלה שעולה
בחיים, שום גורם בצבא לא עושה כלום? הגנה רק על יהודים, פלא
שהומניסטים גדולים לא יוצאים מהצבא הזה? תמיד תהיתי בהפגנות
האחד במאי מה קורה עם אלפי בני הנוער שאני רואה כל שנה בהפגנות
לא חוזרים לשם בתור צעירים אחרי צבא. הפקודות הגזעניות על הקיר
מסבירות לי הכול.
צבא העם לא מורכב יותר מכל בני העם, בטח שלא בשירות מילואים.
המטרות שהוא משרת גם הן לא משרתות את כל העם. אני שומר פה על
שטח כבוש, ולא על גבולות המדינה. אני די בטוח שגוש עציון תסופח
לישראל, ואני אשמח ביום שזה יקרה ואני אוכל במילואים לשמור על
הגבול שיעבור פה ולא בתוך מגדלי בטון חודרים. אני אהיה יותר
ממאושר שהערבים בנחלין יהיו אזרחי ישראל ואני אשמור גם עליהם.
ובינתיים, תודה לאל, הקור מבריח את היתושים, אני מרגיש מזוהם.
מגדל הבטון הזה לא נוקה אף פעם כמו שצריך כי בכדי לנקות אותו
צריך אבטחה היקפית שאין לכוחות כאן לתת. הוא מיותר בצורה שלא
תאמן, חוץ מלהזכיר את הכיבוש לאנשי עין-חאדר אני לא מבין איזה
מטרות הוא משמש. אני לא רואה כלום עם האמר"ל ובלעדיו, הזרקור
פועל בצורה חלקית ומאיר את החושך בדיוק ברדיוס של 15 מטר
מהמגדל, לא יותר ולא פחות. בקריה גנרלים נוסעים ברכבים
אמריקאים חדישים ומשחקים עם לפטופים. בחזית מגדל בטון מוזנח עם
מאוורר מקולקל ובלי משקפת בפק"ל. הרכבים המוגנים שלנו במצב
בטיחותי ותחזוקתי מזעזע. הרכב של הסיור שלי אתמול היה בלי
ווינקרים וזרקור ויום הטיפול שלו יהיה בשבוע הבא.

31.08 חטמ"ר עציון הרהורים על החטמ"ר
כבר כמעט 11 שנים אני מבלה חלקים מחיי במסגרת הצבאית, ועוד לא
נתקלתי בחטיבה מוזנחת כמו זו. מגורים מתפוררים, ציוד סוג ב'
ואוכל שהיה מבייש בתי תמחוי סוג ד'. רכבים מבצעיים שרק בכוחו
של נס לא מתהפכים בכל הזדמנות. כל הדיבורים מהאימון על בטיחות
נראים כמו סאטירה, חלולים וריקים ממשמעות. בשירותים שלנו יש רק
שני תאים מתוך עשרה שניתן להשתמש בהם. במקלחות הביוב עולה על
גדותיו ומציף את רגלי המתרחצים. עזובה והתפוררות בכל מקום.
1000 שנות אור ממגדלי הקריה החדשים בהם יושבים ג'ובניקים במדי
אלף. גם הבסיס הזה מלא באנשי מפקדה מיותרים להפליא, שלמדו את
החוק הראשון של צה"ל: כמה שתעשה פחות ככה תרגיש יותר טוב.
הג'ובניקים חושבים רק על לעוף הביתה. בשבת התקלקל הקשר ברכב
הסיור, אחרי ארבע שעות, מתוכם שלוש וחצי שעות של המתנה, תוקנה
התקלה. רכב מבצעי הושבת לחצי משמרת כי אנשי השירות של החימוש
ישנו או אכלו או אלוהים יודע. אני כבר לא יודע מה יותר גרוע,
התחושה הראשונית שמתייחסים למילואימניקים כמו אל זבל, או ההבנה
שזה יחס גורף מצד אנשי השירותים ללוחמים.
מה שברור הוא מה הפתרון הלא נכון. ההפרטה, המטבח המופרט של
בא"פ לכיש היה גרוע אפילו יותר מהמטבח הלא מופרט של החטמ"ר.
השקל (השקם המופרט נקרא כך) יקר וחצי ריק, מעורר געגועים
לשקמיות של ימי השירות הסדיר שלי. חוסר תודעת השירות של מטבח
החטמ"ר זהה לזה של עובדי שכר הרעב במטבח המופרט של הבא"פ. רק
ששם יש להם תירוץ, זה השירות שהם נותנים בשביל השכר העלוב שהם
מקבלים. התוצאה שם כמו פה די דומה, אוכל רע. עובדי הקייטרינג
הפרטי, עובדי שכר מינימום ללא זכויות וקביעות אדישים כמו טבחים
בשירות סדיר.
באגף התכנון בקריה קשה להבין את זה. שם יש קייטרינג מעולה,
קרוב לצלחת לא יעיז הזכיין לסכן את החוזה המכניס שלו. בחזית
לעומת זאת, אנחנו גם ככה חיים כמו כלבים ושמחים רק לחזור הביתה
בסוף. המטבח חושף יותר מכל את הכישלון של המערך הצבאי וההפרטה,
כישלון מקביל.  

04.09 02:19 פילבוקס 70
שוב פילבוקס 70, הולך לישון, מיטת קומותיים שצמודה למקרר
ולמיקרוגל, מדהים כמה יתושים יש פה. הספקתי להיכנס לריתמוס
הסבבה של המילואים. לתפוס די במזל מבוקש שב"כ עם צוות הסיור
שלי ולפגוש את אהבת חיי לשלוש שעות של אור בחשכת המערכת
הצבאית. במשך הזמן ששהיתי מחוץ לצוללת הבטון, ראיתי אין ספור
הוכחות לנחשלות המערכת הצבאית, אבל כאן בממלכת היתושים
והקלסטרופוביה העסק הרבה יותר פשוט. הצבא במצב של בלאי מתקדם,
אנשי המילואים מקבלים יחס של כלב שמירה, ומרוב קווים של שמירה
על מאחזים ותעסוקה שוטפת אין שום סיכוי שבעת מלחמה נהיה יעילים
בלחימה והגנה, ולו לאור העובדה שמאז שאני במילואים הייתי
באימון אחד בלבד שתכליתו לא הייתה קו. גנרלים מנותקים מציבים
עמדות מיותרות וקובעים נהלים שנועדו להיות מופרים בכורח
הנסיבות. מדיניות הממשלה שנועדה לספק את דעת הקהל הפשיסטית או
לרצות את הבוס באמריקה מותירה מרחב תמרון דק, שבו המילואמניק
חושב בעיקר על לחזור בשלום הביתה והמצב בגוש עציון מנוע מכל
פתרון רציני. בפילבוקס בינתיים אפשר לקרוא ולשחק שש-בש. סרגי
קורא, אני ושמוליק משחקים שש-בש, פעם בכמה דקות נותנים סיבוב
לזרקור ומנסים לראות מה קורה בחוץ. למה זה מועיל? אלוהים
יודע.

08.08 07:16 אצל הדודות
בהתחשב בעובדה שלפחות שמונה שנים לא הייתי בשום תחנה של דודות
חשוב לציין שהופתעתי לטובה. התחנה כאן היא של האזור ולא של
הועד למען החייל והרמה הגבוה בהתאם. עוגות, שתייה חמה וקרה,
הכול ברמה גבוה. המתנדבים והמתנדבות כולם מהאזור, מפגינים דאגה
אמיתת לצרכי החיילים. גם הזמן הקצר שממתינים פה לטרמפ מעיד על
אהדת האוכלוסייה למגניה. בסך הכול איפה עוד בישראל חיילים
יוצאים לפעולות יזומות בכדי לתפוס גנבים, או מאבטחים גני ילדים
בשעות האיסוף שלהם? אני מניח שגם בראשון גונבים מכוניות והרבה
חברה היו מעדיפים לערוב לגנבים ליד הבית. גם בנצרת עילית היו
שמחים האנשים שמישהו יאבטח להם את הגן. אבל אני לא רוצה להיות
קטנוני, אני חושב שתושבי אפרת ואלון מורה היו דואגים לנו גם
בלי הקטנות הללו. משהו מהסולידאריות הישראלית האבודה עוד קיים,
דווקא כאן. בשעה שבתוך הקו הירוק בחברון ובצפון השומרון
המילואימניק יכול לעמוד בטרמפיאדה כמו כלב. כאן זה לא יקרה.  

10.09 12:07 סיור
גבעת עוז. עלינו לתצפית בגבעה השולטת ליד הקיבוץ מגדל עוז, 50
מטר שטח A עצוב לחשוב על העובדה שהדבר הראשון שעלה לנו בראש
הוא שמן הסתם בקרוב גם כאן יהיה מאחז לא חוקי, ומילואימניקים
ישמרו עליו. בינתיים אפשר לההנות מהנוף ולקוות שדי בקרוב יעבור
פה גבול בסביבה, ואז עם דרכון ואולי בלעדיו אפשר יהיה לשבת כאן
בפיקניק ולא ככובשים.


10.09 19:31 חסם צהוב
צ'קלקה כתומה מהבהבת והג'יפ של המג"ד נעצר. בלשון המעטה אני
יכול לומר שכמות המזל שחיפתה על ליקויי הבטיחות של האיש הזה
מנעה כמה תחקירים שנכתבים בדיו החביב על צה"ל. הצבא מגושם
כתמיד לומד לאט ולאחר מעשה. לקציני מילואים בדרגות בכירות יש
נטייה מרגיזה להתעניין יותר בגילוח של החייל מאשר בתנאיו, או
בבטיחות הרכבים והמתקנים. שלשום בלילה נהג משאית ישראלי השתולל
במחסום אחרי שביקשנו ממנו תעודה. פלסטינאים, כעקרון, מתנהגים
במחסום בהכנעה או כבוד כמו גם רוב הישראלים, אבל מיעוט קטן
חוצפן וגזעני של ישראלים עושה בעיות. שאלות כמו למה אני עומד
באותו תור עם ערבים או איזה פקק עשיתם פה, נשלפות בכול משמרת.
בכל מקרה הזמנו משטרה שתרגיע את הנהג החוצפן והמג"ד הופיע,
שחרר אותו ושאל למה אנחנו לא לובשים קסדות. אני תוהה ברגעים
כאלו איך איש כזה הגיע לתפקידו, ולצערי התשובה היא שגם מחליפו
יתעניין יותר בהופעה שלנו מאשר בבעיות שלנו בשטח. בנווה חננאל
לדוגמא לא היו למג"ד פתרונות להציע לגבי מיגון, או לרכך את זעם
החיילים על כך שהם שומרים 8-8 על היאחזות לא חוקית, הוא רצה רק
לדאוג שהם יפטרלו כמו שצריך בהיקפי של הישוב.

בינתיים הפקק פה נמשך עד קצה גבול הראיה. זרקו אבן על רכב
ישראלי בכביש המנהרות ורק עכשיו התנועה מתחדשת. מוצ"ש רבים
חוזרים מהגוש לירושלים והתלונות רבות. חסם צהוב, המחסום הדרומי
של ירושלים, נראה במקרה הטוב כמו מזבלה ליד חניון של
אוטובוסים. בחורף אין לחיילים פה מקלט מהגשם ואני מודה לאלוהים
שאני פה עכשיו באוגוסט, אולי בחום היום הייתי חושב אחרת אבל
הערב ירד והביא עימו קור מבורך וכמובן יתושים. המחסום הזה יהיה
כאן עוד הרבה זמן והוא עלוב מוזנח ומספק מעט מאוד אפשרויות
מיגון בעת אירוע, אבל למי אכפת? לרמטכ"ל? אקרענק! המחסום מסמל
את היחס לאנשי המילואים. ניצול של כוח עבודה זול וזמין שמאמין
במטרה מסוימת המאפשרת את הגברת ניצולו ללא גמול ראוי. רוב
האנשים לא עושים מילואים, ולכן רוב האנשים לא יודעים כלל
שאפילו את הגמול המגיע לחייל המילואים הוא לא יקבל במלואו.
נניח שחייל עובד חמישה ימים בשבוע, התלוש המועבר לביטוח הלאומי
מכניס לכיסו של המעסיק תשלום גם על ימי חופשה, שישי ושבת אבל
החייל ימשיך לקבל במקרה הטוב את משכורתו הרגילה, הימים העודפים
ילכו לכיסם של המעסיקים. עוד בונוס של מדינת ישראל למי שיש לו.
אין מה לעשות המילואימניק הוא פראייר, ותחושה זו יוצרת ניכור
וזלזול מצד הישראלי המצוי שיודע איך להתייחס לפראיירים. כמה
זמן ייקח לצה"ל להבין שיש פחות ופחות פראיירים?

11.09 11:24 מגורי הפלוגה
בסך הכול אני כבר די בדרך הביתה, עוד כמה שעות והחוויה הדו
שנתית הזאת מאחורי. המילואים הם לא רק רע, אחרת מן הסתם אני
וחברי לא הינו כאן. המילואים הם בצורה די מעוותת חופשה, אין
כאן עבודה ולימודים, אין כאן ילדים או בני זוג, רק קבוצת גברים
שבמשך 29 יום מתנתקים מחייהם. יש כאן חברות בין אנשים שמן הסתם
לא היו נפגשים אחד עם השני בשום מקום אחר. יש כאן עולים
ומתנחלים, מסורתיים וחילונים, שמאלנים וימנים. אינטראקציה
וחברות ששום מקום אחר לא ייתן. יש כאן זמן לשחזר את נעורינו
בימי הצבא הסדיר, זמן לעשות שטויות ששכחנו שעשינו. לא שיחקתי
כל כך הרבה שש-בש כבר הרבה זמן, גם הנרגילה עובדת שעות נוספות
ובסך הכול אם אני מתעלם לרגע מהעובדה שמבחינתי כל הסיטואציה
ההזויה של הכיבוש מיותרת לגמרי ומשפילה, מהמצב הירוד של הצבא
שראשיו צריכים להודות כל יום שאנחנו לא במלחמה עם שוויץ, על
צבא המילואים המפואר שלה אלא עם עם מסכן ומדוכא. לפחות העברתי
עם החברה את הבאסה בסבבה כפי שנהוג לומר.
אני אמור להיות בסיור אחרון עכשיו, אבל הרכב שוב מושבת. קצת
צפונה מכאן בירושלים יש לי אהבה, דוקטוראט לכתוב, ועבודה, כאן
יש לי אם-16 קצר. המציאות הישראלית של ערוץ 2 לא קיימת כאן.
הרחק ממחוזות התעמולה הישראלית, אני עובר חודש במציאות של
הזנחה וכיבוש, במציאות שנאחזת ברוח ישראלית סולידארית שכבר לא
קיימת. אני אוהב את החברה בפלוגה שלי, אני יודע שגם עוד שנה
אני אהיה איתם וזאת הנחמה במצב הזה, כי מן הסתם גם שנה הבאה
נשב בחטמ"ר מוזנח ונשמור על מאחזים לא חוקיים. אבל בינתיים אני
יכול רק להמשיך לספור את הדקות לקראת היציאה הביתה כי יותר מכל
דבר אחר מילואים הם "היה טוב וטוב שהיה".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אין אלוהים
אחרים מלבד
החיים

-אושו


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/2/06 18:53
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גלעד נתן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה