כבר היה ערב,
אבל היא בכל זאת יצאה,
היא הייתה חייבת לקחת עוד ספר,
עוד ספר מרגש על אהבה שתמיד חלמה עליה, התשוקה האלוהית
והמרגשת.
היא יצאה והתחילה ללכת ברחוב, פונה שמאלה ואז ימינה ואז שוב
ימינה.
היא הגיעה לרחוב השנוא עליה...
היא הרכינה את הראשה והסתכלה למטה אל המדרכה מנסה לא לראות את
כל הזוגות המתנשקים לידה, מביטה רק אל המדרכה, האבנים האפורות
והזוהרות באור השקיעה האדמדם, שמנצנצות ומתחממות מקרני השמש
האחרונות.
מנסה לא לחשוב על כל הזוגות המאוהבים שחשים את האהבה האלוהית
שתמיד רצתה,
אך מעולם לא הצליחה להשיג, את התשוקה של השפתיים הנוגעות
בשפתיים האחרות,
את המבטים בעיניים...
ואת ההרגשה, ההרגשה המאושרת של הנפש המאוהבת.
דברים שתמיד ניסתה להבין אך אף פעם לא הבינה אלא בספרים, חבריה
הנאמנים והטובים ביותר...
שהצליחו לתת לה קצת מן ההרגשה שמעולם לא הרגישה.
עם הספרים לא פחדה להיות, כי הם לא יכלו להכאיב לה, ולענות
אותה.
ממשיכה להסתכל על המדרכה ועל האבנים, הולכת במהירות, כמעט רצה,
כדי לעבור את הרחוב במהירות.
פתאום היא מועדת, נופלת ומפזרת את הספרים, הספרים שכל כך שמרה
ואהבה.
מישהו ניגש אליה מושיט לה את ידו ועוזר לה לקום,
היא לא מרגישה בעיניו... מפחדת ממה שתרגיש...
הוא אוסף לה את הספרים ומושיט לה אותם, היא לוקחת אותם, נזהרת
מלגעת בידיו, ידיו החמות והנעימות.
הוא מנסה לדבר איתה "את בסדר?"
היא מהנהנת כמו ילדה קטנה ופגועה ולא מסתכלת עליו, עדיין
מפוחדת.
"מה שמך?" שואל בעניין
שותקת, תמיד שותקת.
"את בטוחה שאת בסדר?" חרד הנער.
היא מגמגמת משהוא כמו "בסדר, תודה" ושולחת חיוך מאולץ לעברו,
בלי להסתכל.
"רוצה אני אלווה אותך?" שואל שוב בתקווה, לא מרפה.
"לא, תודה, אני אוהבת ללכת לבד" רומזת הילדה, מפוחדת מלהסתכל
לו בעיניים. ומתחילה למהר לכיוון הבית, לא חשוב הספרייה, היא
רוצה פשוט לחזור הביתה.
"את לא גרה בצד השני?" שואל הנער בבלבול.
והיא מסתובבת, ומסכלת אל עיניו.
נשימתה נעתקת, והיא שוקעת בעיניו, מרגישה את ההרגשה מציפה
אותה.
אהבה, כן, זו בוודאי אהבה, חשבה הנערה.
הנער מחייך חלושות, ומסתכל אל תוך עיניה.
החיוך מחזיר את הנערה למציאות, היא מסתובבת והולכת, מפוחדת.
לא מבינה מה עשתה, מנסה להבין את עצמה ומנסה לשמר את הרגשת
האהבה שלה.
רוצה לרוץ, להיעלם, ללכת משם ולשכוח מהמקרה.
אבל נעצרת, מסתובבת, וחוזרת.
נעמדת מולו, מסתכלת אל תוך עיניו בפעם האחרונה, טובעת לרגע
באושר...
ומנשקת אותו בשפתיו, הנער מופתע, היא יודעת זאת, הוא רועד
קלות...
היא נהנית מהרגע, מרגישה את הנשיקה חודרת אל נשמתה ומרעידה כל
מיתר בגופה.
היא עוזבת אותו, את שפתיו החמות והנעימות, מסתובבת והולכת...
הנער עומד, מופתע, מסתכל כיצד הנערה ממהרת חזרה אל ביתה, לא זז
ממקומו.
והנערה, מרגישה במבטו, ממהרת הביתה, אל הספרים האהובים שלה,
שמספרים על אהבה שתמיד חלמה עליה, התשוקה האלוהית והמרגשת.
האהבה שתמיד רצתה, אך לא הצליחה להשיג... ולא להבין.