מדברת איתך, מרגישה חום.
אנחנו יושבים ביחד, עושים שיחת נפש כמו תמיד.
קרובים אחד לשני, מביטים אחד לשניה בעיניים.

אני יודעת שאתה אוהב אותי, אני יודעת הכל.
אני יודעת שאתה זרקת את החברה שלך כי אתה אוהב אותי.
ואני יודעת שאתה רוצה אותי.
ואני יודעת שאתה מת לנשק אותי עכשיו.

ואתה מנסה. אתה מתחיל בלחי, מנסה להתקרב.
לא הולך לך, אתה חסר ביטחון מדי.

ומרגישה שאני נמשכת אליך, למרות שמאוהבת במישהו אחר.
הלב שלי דופק מהר, מחכה שתנשק אותי.
וזה לא קורה.

אתה מביט בי בעינים התמימות והעצובות שלך,
ואני מבינה מה אתה חושב ומרגיש.
ואני יודעת מה עובר עליך, ואיזה חיים היו לך.
ואני יודעת שהית רוצה להתחתן איתי,
לגור בוילה במרכז ולהוליד שלושה ילדים.
אני יודעת שמעולם לא הפסקת לחשוב עלי מאז שנפרדנו, לפני שנה.

אתה אומר לי:"בר אני אוהב אותך", ויודעת שזה לא רק סתם
ידידות.
ואני אומרת לך:"אני אוהבת אותך מתוק.
אתה הבנאדם הכי מתוק בעולם",
ולא יודעת מאיזו כוונה זאת.

ואולי אני מרגישה זאת כי אנחנו ידידים כל כך טובים.
אבל אם זה ככה... למה מאז אני כל כך רוצה לנשק אותך?...

מוקדש לך, הידיד הכי טוב בעולם.