א. יואל / היא |
מבואותיה פתוחים לכל
בקיץ ימה שקט, לחלוחית עוטפת את גופה הענוג
בסתיו עצובה קמעה, משילה את עלוותה
בחורף סוערת לא שקטה, נחליה חורשי זימה
באביב מוריקה ומכוסה שמלה פרחונית
אופייה הלא עקבי מתבטא
ביופייה הבלתי נדלה
בשבילי, היא הבית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|