מאז אותה תקופה עד היום
לא חזרתי להיות אותה שיראל
שהייתי לפני שהכרתי אותו,
אני גם לא חושבת שמתישהו אני יחזור להיות.

כשאני מסתכלת במראה
אני לא מזהה את הפרצוף שאני רואה,
את הבנאדם שאני רואה שם,
לפעמים אני רואה גופה חסרת רגשות,
חסרת כל...
ולפעמים אני רואה גוף עם לב הכי גדול בעולם
והכי פגוע וכאוב...
לפעמים אני מסתכלת על אותו הפרצוף ומחייכת אליו,
במין מבט כזה של "אני גאה בך שאת פה אחרי הכל".

אבל אני כבר לא אותו בנאדם, כאילו נולדתי מחדש,
עם נשמה חדשה, שכל חדש, צורה חדשה,
אבל עם אותו פאקינג לב ישן.