כן, עכשיו אני אדבר על זה
כן, עכשיו אני אכתוב על זה, עליך.
אותו ילד בלונדיני ומסוכן...
אתה שלקחת את כל התמימות והיופי שהיו בי
אתה שהרגת כל מחשבה ילדותית שהייתה לי
אתה שגרמת לי להרגיש עלובה, מבוגרת וכל כך מיותרת באיזשהו
שלב...
ואתה ידעת, ידעת באיזה מצב הייתי
בעצם ידעת עלי כל דבר אפשרי
ולא ריחמת עלי, או הבנת אותי...
בסך הכל, רק ניצלת אותי ואת המצב שלי.
והייתי ילדה קטנה וטיפשה שרק חיפשה קצת אהבה
ודיברת כל כך יפה, ושרת כל כך נכון...
חבל שזה נגמר כל כך מהר, כל היופי הזה שלך
וחבל שהפכת למפלצת גדולה ורעה
וחבל שעדיין הייתי טיפשה ושוב חזרתי לאותה נקודה - אתה.
ועכשיו, כל בקבוק וודקה מזכיר לי אותך
וכל גיטרה אדומה מעלה לי מחשבה
ואני שוב חוזרת אחורה
ומתחרטת.

ואני לא מספרת לאנשים על דברים שאני מתחרטת עליהם,
לא סיפרתי עליך אף פעם.
אתה הטעות שלי.
אם רק הייתי יכולה לחזור אחורה בזמן
הייתי מוחקת אותך
ולא מסתכלת עליך בסילבסטר ההוא לפני שנתיים
ולא הייתי איתך במסיבה הזאת על הדשא
ולא הייתי נוסעת אלייך ביום חמישי המגעיל הזה
ולא הייתי מתחרטת עליך.

כן, עכשיו אני סוף סוף כותבת עליך
אותו ילד בלונדיני ומסוכן, שמעתי שהיית קצת בכלא...

                             אולי עכשיו, אתה בן אדם.