מתכסה בבועת הבושה שנותרה,
ומשתחררת מהפחד.
העיניים עצומות
רואה לא כלום,
מהופנטת ע"י אנושות בספק.
מחפשת דרכים
סולמות גבוהים
להגיע גבוה, גבוה יותר
עם איבוד השפיות... אולי אוותר
אך שוב מכשול
ואור כחול
דלת גדולה מידי
דרכה מופיע צל
מובילה לעולמות
בהם האושר מתפצל
אל אותה נקודה
הרחוקה
היא אבודה
ובשביל אותו רגע שומם
שבו גופי נשאר דומם
הדרך מסומנת רציחות
שבילים ארוכים,
ובסופם מורדות
אך לעולם אמשיך לרצות...
אל אותה נקודה
היא אבודה
שבילים ארוכים,
בסופם מורדות
ובסוף כולם מתים
אז האם שווה לחיות? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.