לקום עם ציפייה חדשה.
לפקוח את העיניים ולראות את אור השמש
מנסה לחדור מבעד לתריסים ולהזדחל על המיטה שלך.
לדעת שעוד יום הולך להתחיל
לדעת שאתה לא רוצה שזה יקרה.
לתפוס עוד כמה רגעים חמים מתחת לפוך,
להיזכר שזה מקור החום היחיד בשבילך.
להכריח את עצמך לקום
לקפוא מקור בדרך למקלחת,
לקפוא מקור בתוך המקלחת.
לעשות את כל הדברים הרגילים
הבנאליים
ועדיין להרגיש לא מחובר לעולם הזה.
לשים מוזיקה שהורדת לא מזמן
להבין שאין הרבה דברים שגורמים לך אושר
יותר מזה,
להבין שזה לא דבר טוב.
לעמוד מול המראה ולנסות לחייך להשתקפות
היא רק תבהל, אל תנסה.
לאסוף את הדברים, לא תמיד את עצמך
לפעמים שוכחים
ולצאת החוצה.
לעלות על הקו הקבוע.
עם הנהג הקבוע.
אותם הנוסעים.
אתם כבר מכירים בפנים,
כמעט בטוח שלעולם לא תכירו יותר מזה.
להגיע למשרד
להתיישב בכסא שגדול מדי
בשביל מישהו כל כך חסר משמעות כמוך
לתת לו לבלוע אותך
לתת לעצמך להיבלע בסובבים.
לשכוח,
רק לעכשיו,
מה לא מחכה לך בבית.
לעבור את היום,
איכשהו,
לתהות למה,
לא להבין ועדיין להמשיך.
לחזור בערב לחדר חשוך,
להדליק מחשב, סיגריה ומוזיקה
לדמיין שאתה לא פה
ושאתה לא לבד
כל כך.

לשכב לישון עם אכזבה חדשה.