[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







צעקה שקטה
/
זה עבר, זה נגמר

דמעות של השלמה הן הדמעות הכי עצובות שיש,
יש דמעות של עצב, דמעות של כאב, של כעס, של ייאוש, של שנאה,
אבל דמעות של השלמה הן הכי עצובות כי הן מבינות שהכל כבר
נגמר.
לדמעות האחרות יש עוד תקווה, שניתן להציל, שאולי הסוף עוד לא
נקבע, שהמאבק עוד לא נגמר, שהן יתגברו.
כשהסוף מכה בך בעוצמה שלא מותירה שביב של תקווה נוזלות להן
דמעות ההשלמה, והן כל כך מכאיבות כי עכשיו מגיעה ההבנה שזה כבר
אבוד.
עוד לפעמים זה חוזר אליה - הבזקים של חיוכים ישנים שלה. רסיסים
של חיים ישנים מלאים תום ואהבה, גם כשקשה לחשה בדמעות "בסוף
יהיה טוב, נכון?"
ואני רוצה לרוץ אל הזכרון, לחבק אותה ולהגיד "בטח. חייב להיות.
אנחנו נעשה שיהיה טוב" ולשנות את הסוף. אבל זה מאוחר מידי.
ההבטחה הזו כבר לא תתקיים.
היא זוכרת איך עוד מנגינה מסויימת הייתה מעלה בה חיוך, אושר
רגעי.
ואז היא נעלמה.
אור מוצף ברוך של אפלה כובל אותה אליו.
והפחד ששב ומכה בה, שהפעם הוא לא יחזור.

יושבת לבד בחדר מלא אנשים, מבט ריק משוטט עליהם. עיניה נעצמות
בניסיון לעכל את הכאב. וכשנפל מבטה על אותה תמונה ישנה, היא
הבינה שהוא כבר לא יהיה. וששום דבר לא יחזור לקדמותו.
ואז הגיעו הדמעות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החיים הם כמו
מקרר - אפשר
לשים בו דברים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/2/06 10:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
צעקה שקטה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה