שומדבר טוב לא ייצא ממני עכשיו

סוחטת כל סנטימטר בגוף, כדי שאמצה את כל הפוטנציאל
אפילו בזרת הקטנה
מה לעשות שלפעמים,
צריך להתקפל, להתכנס, להרפות
פשוט להעלם

שומדבר טוב לא יקרה עכשיו

הידיעה שמאחורי הדבר,
באופן מוזר נותנת לי תחושת שליטה
הנה - ניצחתי, לא תלויה באף אחד אחר
אם תרצה - תאהב אותי, אם לא - לא חייב, מישהו  אחר עוד יאהב
מתי נהייתי כ"כ חזקה? בין הרגעים הבלתי פוסקים בהם חשבתי -
"יא חתיכת נמושה, תצעקי כבר שכל העולם יישמע -

שומדבר טוב לא קורה בחיי עכשיו"

אני לא יכולה שלא לחשוב, מה היה קורה אם?
אם הייתי אומרת, צועקת, חופרת, משהו היה משתנה?
כל המחשבות שלי לאחרונה הם בזמן עבר. אני הולכת באויר,
באמצע שבר ענן, בין מה שהייתי לבין מה שאני
דגדוגים ברגליים מתחילים לדגדג רק מהמחשבה שאני מתחילה לעכל -
מה שהיה, היה, לעולם לא יהיה
אני צריכה סוגר - חותם, בול על המעטפה שיישלח בה מכתב זה
מכתב של להתראות - פרידה ממי שהייתי
מכתב של קבלה - ברוכה הבאה ושיהיה בהצלחה למי שאני עכשיו
ולמי שאהיה.