|
זה כל כך רחוק
ואם לא נגיע
אבריי יתפזרו באוויר הפתוח
את הצעקות ישמעו מרחוק
אני משחקת בתיק, מסתכלת בפלאפון
אם לא נגיע בקרוב אני אתפוצץ
לבי יקרע ודם ישפרץ לכל עבר
הפצצה שלי מתקתקת
הפצצה שלי מזמרת
פצצת הדימיון שלי בוערת
ואם לא נגיע זה לא ישנה
הוא יביט בעיניי ויראה
אולי הוא ימצא את הכאב
כאב האכזבה שקורע לי את הלב
והורידים בוערים רוצים כבר ליקרע
רוצים לעוף במהירות הפיצוץ
הפצצה שלי מתקתקת
וכאב לי כבר לנשום
הריאות הקטנות שלי לא
מצליחות להכיל מספיק אוויר לנשימה
והוא ייגע ביד שלה
ובעזרתה ירסק את שלי
אני אצחק ואז המות
וכולם ימותו בדימיוני הבוער
אני אצחק ואבכה
אשתוק
הפצצה שלי מזמרת בתוכי
פצצת הדימיון שלי בוערת בטיפשותי
ואף אחד לא ייפצע באמת
ואנשים לא ימותו כמו לבי המסכן
וצרחותיי ישמעו באוזניהם כמו לחישות עכברוש
כי אני לא באמת
האם זה טיפשי? |
|
|
שמואל
איציקוביץ' הוא
סתם כותב
סלוגנין.
יגאל עמיר, סתם
רוצח אופי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.