גושי הפלדה המאסיביים נעים באיטיות - כמבושמים,
מצדו האחד של הקו הצהוב - למשנהו.
זוחלים על גבי כביש האספלט המהביל
אדים,
שאינם עדים לדבר.
אדים,
אשר העדות היחידה לקיומם
היא המצאותך באותה נקודה,
בה הקרניים הלוהטות
מרתיחות את אספלט הכביש
בזווית המתאימה,
באותו הרגע -
שלא יחזור על עצמו לעולם.
תעתוע זמני של חום,
השורר בלב אדמה מנוכרת,
כמבטיח לשווא איזה רגע
בו תוכל להשיג את אשר חפצה נפשך;
איזה רמז למעט מים -
באדמה שיועדה לבצורת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.