ואז זה התחיל
ביום שבו חשבתי שהכל כרגיל
אז שקרים קטנים
התחילו לטפטף על לבי.
ועד מהרה, התחיל המבול,
נתקפתי באמצע לא נודע,
אני אבוד!
ניסיתי לחייך בתוך תוכי ולומר:
"זה רק טיפות, זה לא חשוב, ולא קר..."
שניות עברו
ולי נדמה שכבר לנצח נמשכו
ושקרים נוספו
הם ימשכו עד שיחלחלו.
ובי נשאר רק קול אחד שמהדהד,
באמצע דרך אבודה-
אני לכוד!
ורק הקול שמהדהד בשלווה לוחש:
"זה לא הסוף, אני אתך, אל תתייאש".
לא קר... עוד שקרים... ולא קר...
חושב אולי אחד קטן לא ישנה
זה רק יציל אותי מזה...
לא חשבתי מספיק
רציתי לברוח ולחזור לעצמי
הוספתי שקרים
שיבשו אותי, אך הרטיבו אחרים.
אינטרס דומה
יצילני דרך היכנעות.
ורק הקול שמהדהד עוד נותר,
"זה רק שקרים, זה לא אתה ולא קר..."
"ולא קר..." |
