חיים חיים / מר דופאמין |
לתוך ארובה אינסופית של ריק.
הוא שוב מסתנוור מהאור,
ובורח אל תוך המחילה המנחמת.
הוא שוב שר לעצמו,
וצוחק, אף אחד לא מבין.
שרשראות מתכת קשורות לרגליו,
כשהוא בורח מהרופאים.
הקולות שוב מדברים בשפה גסה,
החיוכים שוב מרחפים במעגל מלגלג סביבו.
הוא עומד בחיק האנשים הנורמליים,
עומד לבד וזוהר.
בשביל מה לנסות?
ביצה מרוסקת אי אפשר לסדר.
הטרגדיה המודרנית פשוטה וזועקת:
"אני רוצה רק להיות בסדר"
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|