בין שמים וארץ עמד השדון,
הביט בראי במבט ללא זדון.
רעמים וברקים הבזיקו מאחור,
אך השדון לא הבחין ברעש ובאור.
'שבע פעמים שנכשלתי לעצור',
חשב לעצמו השדון השחור.
'שבע פעמים שנוצר רק חור,
שבע פעמים כשהייתי שיכור'.

בין שמים וארץ עמד אדם,
את עיניו עצם ואת אוזניו אטם.
עמד מולו שדון שחור,
שחור וגם שיכור.
הוא לא ידע מה מחכה מעבר לפינה,
הוא לא ידע אם שם ברכה או קללת מכשפה.
עצם חזק את עיניו מודע לאפלה,
ללא סיפוק הוא אכזבה המשיך את השתיקה.

בין שמים וארץ עמד ראי,
משתדל לא להקיא.
עמדו מולו שדון שחור
ואדם גם הוא שיכור.
'זה לא פשוט להיות ראי,
אני פה רק עם עצמי,
ובערב כשיש קצת זמן,
הם באים אלי לכאן,
לא מציצים בהשתקפות,
מנסים לברוח מהמציאות,
ואני רואה אותם,
לא יודעים שגם אני... כאן'.