אין לי מה לכתוב.
תהרגו אותי!
אני גרפומן-מכור לכתיבה,
הרגל של שנים-גרסא דינקותא.
יש לי המון עניינים בחיים הלא מעניינים, די עלובים, אולי
אפסיים שלי.
אין לי מה לכתוב,
תכריחו אותי.
אנשים בכלל אוהבים לשמוע צרות של אחרים?
אני מתעסק יותר מדי בעצמי.
אני אגואיסט.
משתדל לא להיות מניאק, אבל אגואיסט.
אני פשוט בקצר הבעה עצמית, מחסום כתיבה.
לו הייתי פזמונאי שכותב בשביל הכסף, או כותב בשביל לכתוב, או
כותב סתם כדי שיוכל להגיד שהוא משורר או סופר או כותב משהו,
הייתי עוד כותב, אני פשוט לא מצליח להעלות בדעתי משהו יצירתי
מדי.
אולי החיים שלי משעממים אותי.
וכאן המקום להגיד לעצמי:
אם אתה לא אוהב את החיים אף אחד לא מכריח אותך.
"זאת לא חובה לחיות, זאת זכות להיות חיים..." (אביב גפן)
והנה אני שוב מקשקש, אולי זאת בעצם יצירתיות, קשקוש.
הזבל של אחד הוא האוצר של מישהו אחר?
והזבל שאני זורק לפה הוא אוצר של איזה ילד מחוצ'קן שבא לו
לקרוא משהו על רמה, והוא אוכל סרט שזה נכתב מתוך איזושהי השראה
מטורפת או חלילה גאונות?
עזבו, אני עייף, וזה גם לא יעבור בבוקר.