הלכתי ברחוב, ראיתי פתקים מודבקים.
35 אנסו ובסיס שלם שתק.
35 אנסו ומדינה שלמה שותקת.
מה זה משנה בת כמה היא?
זה היה צפוי. המדינה כבר המשיכה הלאה.
כולם שכחו. אנחנו לא. אנחנו לא שוכחים.
אצלנו זה כל הזמן נשאר בחיים. הסיפור לא מת.
רק משהו בתוכנו כבר לא נושם.
שמחה קטנה שנמחקה.
עצב קטן שמתגנב ללב.
וזה כואב.
והם לא מבינים. יותר חשוב עכשיו מה שקורה עם המשטרה. שלא יסגרו
גם את התיק הזה.
שלושה פתקים.
זה לא מספיק.
ציפיתי ליותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.