[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תימוס רוסמור טנון
/
הכל יהיה בסדר

אימא ישנה עכשיו. עוד מעט היא תתעורר, מקסימום כמה דקות. אני
כבר לא יכול לחכות. הכל יהיה בסדר, הכל יחזור לקדמותו.
גד סיפר לי אתמול בהפסקה, שאחרי שנולדו לאימא שלו זוג תאומים,
הכל השתנה אצלם. אבא שלו תמיד אומר כמה שהם חמודים, "מלאכים
קטנים" הוא קורא להם, גד רצה נעלי כדורגל חדשות של "ריבוק" אבל
ההורים שלו אמרו שעכשיו, עם התאומים, צריך להצטמצם ולחסוך,
והוא אפילו לא קיבל מתנה בחנוכה. הוא ממש שונא אותם. את
התאומים, זאת אומרת. אימא שלו עכשיו לא עובדת ותמיד בבית, והיא
תמיד כועסת עליו שהוא לא מכין שיעורי בית ורואה טלוויזיה כל
היום. גד אומר שזה ממש סיוט. לתאומים יש ריח מסריח והם כל היום
בוכים.
לאימא שלי יש כבר בטן גדולה, כאילו יש שם כדור כדורגל, היא
אמרה לי שבעוד חודש יהיה לי אח, ואפילו שאלה אותי אם יש לי
רעיון לשם, אבל אני מרוב שכעסתי רק ברחתי מהסלון וטרקתי את
הדלת בחדר שלי. זה בטח יהיה נורא, יש לנו שני חדרים בבית
וכשהתינוק יגדל הוא בטח יהיה איתי בחדר, ואני נורא ביישן ושקט,
לא רוצה לחיות עם תינוק מטומטם. אני לא רוצה להצטמצם, אמרתי את
זה לאימא אבל היא רק חייכה וליטפה אותי. אני אוהב את אימא. יש
לי תוכנית שחשבתי עליה כבר מלא זמן, ורק עכשיו יש לי אומץ. אם
אימא תהיה חולה, רק קצת, התינוק ימות ואז לא יהיה לי שום אח,
והכל יישאר אותו דבר. אז אמרתי שאני לא מרגיש טוב וביקשתי לא
ללכת לבית ספר, וחיכיתי שאבא ייצא לעבודה. חיכיתי שאימא תסיים
לאכול את הפריכיות שהיא אוכלת כל בוקר, ואז תמיד אחרי שהיא
אוכלת, בגלל שהפריכיות עושות אותך ממש צמא, היא מבקשת ממני
להביא לה קולה, כי קשה לה ללכת בגלל הבטן שלה. אז רצתי למטבח
בשיא המהירות, לקחתי את הכוס הכתומה, והתחלתי מהר להכין לה.
הלב שלי דפק כמו משוגע בגלל הפחד. פתחתי את המדפים למטה
והוצאתי את האקונומיקה, ואת האבקה הצהובה של הניקיון. פיזרתי
קצת מהאבקה ומילאתי רבע כוס של אקונומיקה, את השאר מילאתי
בקולה, בשביל הטעם. לפני שחזרתי למטבח עצמתי את העיניים חזק
חזק וביקשתי מאלוהים שהכול יעבוד כמו שצריך, אימא תקבל בחילה
והיא תקיא את התינוק המטומטם. רצתי מהר לסלון, אימא בינתיים
הייתה בשירותים, היא זמזמה איזה שיר, שמתי את הכוס על השולחן
ובגלל שפחדתי להסתכל הלכתי מהר לחדר.
שכבתי על המיטה שלי והתחלתי לספור עד חמש מאות, אחרי שסיימתי
לקחתי נשימה גדולה ויצאתי מהחדר. היה די שקט חוץ מהטלוויזיה
שהייתה דלוקה, היו פרסומות.
אימא שכבה על הכורסה החומה שלנו, ישר הסתכלתי על הכוס, שהייתה
ריקה, הכל עבד כמו שצריך. היה לאימא מבט של חיוך, העיניים
הרכות שלה היו עצומות. התיישבתי על השולחן. היא ישנה עכשיו.
עוד מעט היא תתעורר, מקסימום כמה דקות. אני כבר לא יכול לחכות.
הכל יהיה בסדר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תראו, אני נורא
שונא ללכת נגד
הזרם. אז אם אתם
אומרים שאין דבר
כזה אפרוח ורוד,
מי אני
שאתווכח.


אפרוח ורוד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/2/06 18:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תימוס רוסמור טנון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה