שלום לך,
אני צוברת את הרגעים האלה,
שהיית בא אליי, מתקרב, מסתכל לי בעיניים,
משחק לי בשיער,
אני זוכרת את הימים האלה,
שהיינו הולכים ביחד לסרט,
או סתם, אוכלי פופקורן או שותים משהו.


אני זוכרת גם, שהיית בא אליי, במפתיע
ועוצם לי את העיניים.
אני זוכרת הכל,
אני זוכרת גם את הדברים הרעים,
שהיו לנו עם ההורים.
ההורים היו יריבים
כמו ברומיאו ויוליה.

לא שלא רצו שנהיה יחד,
הם רצו.
אבל לא רצו להיות קרובי משפחה, אחד של השני.
אני עדיין לא מבינה את הקטע,
אני עדיין לא מבינה...

כואב לי הלב מאז שעזבת והלכת לדרכך,
עברת רבות איתי,
אני מתגעגעת.
חבל, שאכזבת אותי בוכה,
שפוכה,
ומסכנה, חבל...

אני יודעת שזה היה בלי לפגוע בי,
אבל, חבל.
אני יודעת שללכת מכאן זה קשה גם לך,
וגם למשפחתך,
ולמשפחתי.
דווקא, דווקא עכשיו הם מתחברים,
דווקא אחרי שהלכת אל הסבים והסבתות שלי ושלך.
דווקא אז שהלכת לעולמך.

אני מקווה, שאלוהים ייקח אותי אלייך
כי בלעדייך, אין לי טעם לחיות,
מעדיפה להישאר איתך, שם למעלה.
               
                   ממני - אהובתך.