כשאני שומע את שמך,
אפשרי שיקרו מספר דברים,
לפעמים,
אני מבליג ללא מילים,
לפעמים,
אני מעט מחמיץ פנים,
ולפעמים,
טוען בפני הסובבים
"היא איננה עוד בראשי,
מה, אינכם מאמינים?"
וזוהי לחלוטין כליל האמת,
והרגש הזעיר, התכלה הוא, ומת.
ובחיי אני ממשיך, הולך, עומד, יושב,
ואף לשבריר של רגע, עלייך לא חושב.

ואז...
כדרך פתע,
לא במלוא הדר, ולא במלוא פאר,
אל מול פניי היא תפסע לה,
בדרכה למקום אחר
ואולי,
אשב אבליג ללא מילים,
ואולי,
אני מעט אחמיץ פנים,
אבל הלב ההוא בפנים, לא בנוי הוא לשקרים;
בכל שעה, בחום וקור,
הוא זוכר, ותמיד יזכור,
שהאש שלה עוד בי בוערת,
ומי יודע מתי תחדל לבעור.