עוד פעם יושבת שם לבד,
עוד פעם שותקת.
לא מראה דבר,
לא אומרת.

מבפנים היא צועקת,
אך לא ראים דבר,
החיוך מסתיר.
ואף אחד,
אינו יודע,
מה יש לה שם בפנים.

היא הולכת בשביל, מדלגת.
חיוך על הפנים, צוחקת.
אך בתוכה הלב שבור,
והוא עוד לא יודע כלום,
ממה שהולך בפנים,
ממה שבלב.
ממה שנשבר בפנים,
ממה שכואב.

מבפנים היא צועקת,
אך לא רואים דבר,
החיוך מסתיר.
ואף אחד,
אינו יודע,
מה יש לה שם בפנים.

אז עוד דמעה יורדת,
והחיוך נמחק.
והיא עכשיו עוזבת,
למקום כה מרוחק.
כי היא לא יכולה יותר לחיות בשקר.

בשקט יוצאת החוצה,
שוב חיוך,
אין דמעה,
שוב שותקת,
עדיין לא מדברת
שוב לא מספרת.

אך מבפנים היא צועקת,
ולא רואים דבר,
החיוך מסתיר.
ואף אחד,
אינו יודע,
מה יש לה בפנים.