במקום קטן בתל אביב של היום,
יושבים שני אנשים עם זכרונות של פעם.
ולמרות שמשני מטענים שליליים יוצא דבר חיובי,
יצא דווקא משהו די סתמי.
היא הגביהה את כוס הקפה קמעא, כתוהה.
הוא הסתכל על צפורנו השבורה.
וכך עברה לה עוד דקה, ועוד דקה.
הוא בדיוק עמד להגיד את העיקר.
אפילו שזה היה קצת יקר וקצת מיותר.
אבל היא גמעה את השלוק האחרון... נגמר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.