זוהי אחוות הפיליפינים אשר פגשו במערב
על אם כל דרך ניצבה פנינה בוהקת ויפה
היא טיפסה וטיפסה מעלה מעלה
עד שהגיעה לירכתי גינתם העלובה.

הם ראו את הזוהר בפניה המפויחות
הם השתלטו על קרניה הכבויות
וככה ניסו בכל כוחם לבקע את בדידותם.

כך חדלה בליבם, הבקשה לחיים יפים
כך נגזר עליהם לנסות שוב ושוב להפיח
חיים בגוף זר. "אתם זרים ומתים עבורי"
אמרה הפנינה והזירה מבטה..."

"זו תהיה בקשה שזורה בהסכמה,
לחיות במקום שבו הגינה תמיד עלובה..."
אמרה ושבה לנצנץ בטל המרנין,
של ארץ לא מולדתם.