היה במקום הזה סוג של פתיחה חדשה.
חדשה למתחילים מבינינו,
או יותר נכון,
בשבילי.
"ברחתי" לשם למצוא עולם סוג ב'.
מאופקת לאותו הנוסח,
אך לא באמת הייתי בודדה שם,
גם הם בחרו להכלא שם.
"מין" תחלואת אנוש כזאת
המנותקת מכל מכל גודל אנושי,גודל פיזי (וריגשי) שנמצא בחוץ.
שם נשכחו כל עקרונותיי
ומחשבותיי.
נוצרתי מחדש (אבל לא משופרת).
המקום הזה היה מת מבחינתי.
גם הסמל היחידי לחיים לא הצלחתי להחדיר לשם
זה ממש לא היה בידיי.
איכות חיים שלא הצלחתי לבנות.
והקפטן היה מוכר מאיזו אגדה נשכחת.
המוזיקה לא הרעידה את המקום לאיזו התפרצות-
("כי המוזיקה מרעידה רק את אלו ששומעים")

(זה אולי נרשם בעבר אבל אני עדיין בהווה)

הדלת הייתה פתוחה רק "לגזע" מסויים שנקבע מראש.
אני יכולתי לצאת
אך לכולם יש אינטרסים,
ולי יש המון.
לכן בחרתי -
להישאר.