איש אחד אמר לי שכל בוקר זה בוקר אחר
כמו ערבוב נגיעות שונה בקלידי הפסנתר
אבל הוא לא יודע, שבשבילו זה אותו תקליט שבור
בשבילו זה אותו לחן עצוב שמתנגן ומתנגן
הוא שוחה כל יום עד הלילה בנחל העצבות
מנסה להגיע לצידי הנחל, לתפוס בענף עץ פצוע
אך כמו תמיד הענף נשבר, כי גם הוא פגוע ורעוע
והנה השמש שוקעת צובעת את השמיים בדם
הוא צועק לעזרה אך קולו מתאדה ולא מגיע
פשוט מחכה למישהו, שיחלץ אותו מנחל העצבות
שיושיט יד או יתן סימן שהוא מנסה למצוא פתרון
ופתאום הוא מרגיש נפילה ארוכה עד הקרקע
החושך והערפל כבר התפשטו על פני האדמה הרטובה
הוא לא רואה כלום, רק חזיונות וקולות תעתוע
לוקח לו שניה אפילו יותר, לקלוט שנפל לאגם הבדידות
שהקולות והחזיונות הם בעצם עוד טיפות עצב כמוהו
ואז חושב שאולי "הוא" זה גם אני, גם אני נמצא באגם
גם אני קם בבוקר רטוב ומיוזע, עם אותו חלום על נחל ונפילה
אני יוצא עכשיו מחפש את האור, מדליק סיגרייה
ומקווה שלבוקר שמחשיך יותר לא אחזור. |