|
לחות הקור על הזכוכית
מטשטשת את הראיה
כשאני יושב בתחנה המרכזית
ממש כאן מתחת לעירייה.
כל אחד ואחד חי בבועת זגוגית
כל אחד כ"עיוור"
ככה חיים כאן בתחנה המרכזית.
מקומי כאן קבוע
רובם פה מכירים
כיסא עץ ארוך שבאמצע הרחבה תקוע.
כאן בתחנה המרכזית
למרות שמדי יום ביומו אני מגיע
אין בהם מושג קלוש למה ראשי ייגע.
לעולם אני לא יודע אם זה הם או אני
זהו מצב כל כך רחוק ולא אמיתי.
יום אחד, שהיה מיוחד
שמש זרחה ואת הלחות יבשה,
ישבתי לי על הכיסא התקוע
וראיתי, שעדיין כל העולם שקוע
בשיחה בינו לבין השמיים.
תמים הייתי ולא ראיתי
שהם כולם מסתכלים על הזגוגית
ורואים השתקפות עצמית
ולראשם עולה אהבה. |
|
|
היגיינה היא דבר
יחסי. אני,
למשל, אוסף
ריבועים משומשים
של נייר טואלט
ושומר אותך בדש
מקטורני
זוזו לסטרי,
רופא מנתח |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.