לסיום אני תמיד אומר,
שסוף הוא לא עת לבכות ולהתייפח,
אלא עת להיגמל מתלות בממתק אחד
ולהתחיל את התלות בתחביב אחר.

לסיום, אני בדרך כלל אומר,
כי זו העת לעבור ממשקה אחד,
שהוא צורב למשקה אחר שהוא אוהב,
עד כמה שניתן בכלל להגדיר אהבה.

לסיום, היום אני מנסה לומר,
כי אי אפשר בלעדייך קארינה,
אינני יכול לדמיין את חיי מעתה והלאה,
ללא ההתפתות אלייך ואז ההתפכחות.

ללא האזהרות שלך,
ללא סטירות הלחי שחטפתי,
הייתי גם מחר ומחרתיים,
גם בעוד שנה או שנתיים,

ממשיך להלך כחי-מת
בעולם של אנשים שורשיים
אנשים מאורגנים,
אנשים פולנים!!!

"לעצמי אני אומר בדרך שגם מזה עוד נצטרך להיגמל"
מתוך: "טרמינל לומינלט"/ מאיר אריאל