מעבר לפינה הוא מגיח, היא מביטה אליו באותו מבט עורג ומלא
געגוע ומרגישה את החמימות מתפשטת בגופה. עם סיגריה בפיו הוא
עובר על פניה ומברך אותה לשלום. האם זה חיוך שהיא רואה בזווית
פיו? החיוך הזה משאיר אותה מאובנת, מחשבותיה נודדות, היא מתקשה
לשלוט בעוצמת הרגש, מתקשה להתאושש מההשפעה שלו עליה.

פיק ברכיים, חמימות נעימה ופתאום שטף עצום של רגשות, התפרצות
החוצה בצורת אנחה רווחה.
בצעדים קלילים היא מתקרבת, מרגישה את הלב פועם בחוזקה, רואה את
פניו קרובים יותר ויותר, רוכנת מעל השולחן ומתחילה לשוחח איתו,
מנסה להסתיר את ההתרגשות הגועשת. הזמן נעצר ופתאום שקט בחדר
המרווח והמואר, היא שואלת, מתבדחת, והוא עונה... מביט בה...
מחייך.
הרגשת הבערה הפנימית, כאילו תישרף באש לוהטת, משתלטת על כל
איבריה. הוא עומד עם הגב אליה משוחח עם מישהו, אנשים רבים
מצטופפים בחדר, קולות צחוק נשמעים ברקע והיא - רק הוא קיים
עבורה. רוכנת מעל כתפו ומביטה בדף על השולחן, חולשה פתאומית
מבעבעת בבטנה, עוברת למטה, היא מנסה לשמור על שיווי המשקל פן
תישמט הקרקע מתחת לרגליה. בולעת את הרוק ומרגישה את חמימות
גופו אף על פי שאינם נוגעים כלל, מתקשה לרכז את מחשבותיה,
מסונוורת, משולהבת, נרגשת מנוכחותו, סומק עולה בלחייה.
כשיכורה מהאדרנלין אשר זורם בעורקיה, צועדת לעבר מקום ישיבתה,
מתיישבת ומרימה את עיניה לעבר עיניו, וכאשר עיניו פוגשות בשלה
היא מרגישה משותקת, הזמן נעצר ורק הרגע הזה והמבט הזה קיימים,
ופניו מאירים את החדר.
כמו בתוך חלום מופלא, המוסיקה מתנגנת, הציפורים מצייצות ביום
שטוף שמש, האושר אשר טמון בתוכה בזכותו מורגש בכל פינה בחדר.
העולם מחייך אליה והיא מחייכת אל העולם, בתנועה נבוכה היא
מורידה את עיניה לעבר השולחן ומחייכת לעצמה.

לא, היא לא צריכה יותר מזה. רק אותו לצידה, להיות לידו, לשוחח
איתו, לצחוק איתו ולגעת בו.
להריח את ריח גופו ולדעת שהוא שלה... רק שלה.
היא... מתאהבת בו.

ינואר 2001.