אל תעשי את זה-אני מבקש! את הכל בשבילי. אני אתן לך את חיי-
בבקשה ממך את עוד ילדה,כל החיים לפנייך,אל תוותרי על העתיד-מה
עם הלימודים? מה עם החלום הגדול שלך? רצית להיות שחקנית
מפורסמת לקרוע את הבמה. הטובה מכולן,לגרוף פרסים, אוסקר,כל
החלומות.

אל תשליכי את הכל לתהום. תראי את ההורים שלך. דמייני לך את
הלויה,איך אימך דואבת על יד קיברך,דמייני את היגון של אביך-
אני בטוח שהוא אהב אותך,הוא בסך הכל רצה שתצליחי הוא לא לחץ
סתם.

החברים הטובים שלך,את תחסרי להם כל כך. את! כן את! תמיד היית
להם לאוזן קשבת המכונה "הפסיכולוגית של החברה"... הפגנת אורך
רוח,נתת את העצות הטובות ביותר, היית אמיתית רכה ואוהבת,עם
החיוך הכובש שלך רכשת חברים ברגע,לזרים ברחוב היית לאח ורע.
שכחת את עצמך, למה לא סיפרת מה על ליבך? למה הסתרת?

היה נראה כאילו הכל בסדר- הבחורה המושלמת, יפה ואצילית, חכמה
וקורנת.. אני זוכר איך בוקר אחד הגעתי ללימודים מחוסר מצב רוח
וברגע שראיתי אותך הכל חלף.. היה בך משהו מיוחד- טון הדיבור
הרגוע, החיוך המהפנט נגעת בנקודות הנכונות, נכנסת לי ללב.

הכל רצו אותך,דמות להערצה.. הגוף המושלם הפנים היפים. ענווה
שכמותך, רצית לשנות את העולם ההתנדבויות שלך בכל מסגרת חברתית-
אף אחד לא היה מאמין, לא סיפרת לאיש שאת שעות הפנאי את מבלה
בלעזור לילדים עם קשיי למידה..

אני יודע שבאת ממשפחה אקדמאית, הציפיות מההורים היו מעל ומעבר,
לא רצית לאכזב אותם, תמיד דאגת לשמור על כבודם אבל הם לא
האמינו שקשה לך, שאת פשוט לא בנויה למסגרת לוחצת. גם כשעברת את
אבחון לקויות הלמידה הם לא האמינו: ..."ריטלין היא תרופה של
העידן המודרני,מעניין כשלא היה אותה הכל היה בסדר,ועכשיו לכל
אחד יש אמתלה לחוסר ההצלחה שלו"... נחשבת לפגומה בעינהם.

ברחת מהבית בגיל כל כך מוקדם,שכרת לך דירה ושמת זין על העולם!
הלכת בדרך שלך, מסלול לימודים שאת בחרת, חברים שאת רכשת,ולא
כאלה שאת צריכה להיות עימם כי זה מה שהם בחרו לך.

הבת המושלמת,למרות העולה לא נתת לאיש להכפיש את שמם,אם הם רק
היו יודעים.

החלטת להגשים את חלומך, מימנת בעצמך את הלימודים בבית הספר
היוקרתי ביותר, עברת את מבחני הכניסה כמו גדולה! כשהייתי צופה
עלייך מהצד בשיעורים הייתי שבוי בקסמיך: כשניסית לרגש
ריגשת,כשניסית להצחיק הצחקת בטירוף, כשניסית להעציב גרמת אפילו
לי,להזיל דימעה אך כשניסית לחיות משהו עצר מבעדך..

הלילה קיבלתי ממך טלפון:"שי, בוא מהר! אני צריכה אותך... אני
הולכת לשים לזה קץ! אני לא יכולה לסבול את זה יותר.

לא נקפו הדקות ומצאתי את עצמי נכנס מבועת לביתך, ואת שרועה על
המיטה, כה יפה וענוגה. התקרבתי אלייך התמלאתי חיל כאשר ראיתי
את הכדורים מפוזרים ליד המיטה. צרחת מכאב, דמעות שליש זלגו
מעיינך.

לראשונה בחייך היית בדמות שחקנית המשתוקקת לחיות, אבל זאת לא
היתה סצינה מעוד שיעור אידיוטי, זאת היתה המציאות המרה ובה לא
הצלחת להגשים את מטלת המורה.

שפתייך חשקו,נותרת זנוחה , זה היה הסוף-ליבך כבר לא הלם, גם
הפרמדיק קבע כי כלו כל הקיצין.

ההורים שלך הרגו אותך! הם אלו שנתנו לך את הכדורים, שתדאגי
לעצמך, שלא תחלי... הבריאות כן היתה חשובה להם-וזה היה גם הרעל
שהרג אותך. אני תוהה הכדורים מושאלים למעשה לאותן אותות דרך,
הכלים שההורים נתנו לך כדי שתגדלי ותבחרי לעצמך את דרכך, אך
חוסר התמיכה והפירגון שלהם בעצם הרג אותך.

אהובתי ששם למעלה- היית מלאך שנשלך אל הארץ על מנת להסב אושר
לכל כך הרבה אנשים, החיוך שלך הוא השמחה שלנו, החלום שלך הוא
ההגשמה שלנו והמוות שלך מותיר אותנו עם החיים שלנו.