השדה היה רוחש והומה מלחישות, אם הייתה זו הרוח שהספיקה כבר
להעביר את השמועה או היו אלו כל צמחי הבר עצמם שהתלחשו בינהם.
הרי שעתה כולן כבר ידעו. עירית חולה, נשבר לה...
"אבל מה קרה לעירית?" שאלה כלנית את רקפת כשמסביב הטו האחרות
את ראשיהן לעבר רקפת.
"ולמה היא לא מספרת? הרי היא לא באמת חולה, בטוח קרה לה משהו"
המשיכה אומרת כלנית שהייתה הסקרנית מכולן.
"לא קרה לה שום דבר" השיבה רקפת אחרי שתיקה קצרה.
"אני מנחשת שזה קשור איכשהו לרותם. זה לא יכול להיות משהו אחר"
הפנתה מרגנית את מבטה לעבר רקפת בהבעת שאלה, כשזו האחרונה
מתגרדת באי נוחות מסוימת, "אח! חדר לי קוץ לאצבע" צעקה רקפת
כמנסה להסיט את נושא השיחה.
"אולי היא סתם עצבנית, הרי אתם מכירים אותה היא טיפוס כזה
נרגן", לחשה מרגנית באוזנה של רקפת.
"אולי בכל זאת תספרי לנו, את בטוח יודעת מה קרה לה, הרי את
החברה הכי טובה שלה" אמרה כלנית לרקפת חסרת סבלנות.
"היא לא חולה, אבל בטח שנשבר לה" אמרה נורית ששתקה עד כה
הן כולן היו במתח.
"מה קרה לה?", "נו, ספרי מה כבר שמעת" התפרצו כלנית ומרגנית
משתוקקות כבר לאותה פיסת רכילות עסיסית,
"אני מרגישה כי אין לי ברירה אלא לומר לכן את האמת לגבי מה
שקרה לעירית", השיבה נורית.
"אם החברה הכי טובה שלה שכאן לצידכן לא תאמר זאת, אז אני אומר,
הלב של עירית פשוט נשבר כי החברה הכי טובה שלה בגדה בה עם החבר
שלה מאחורי גבה".