שיר שנכתב בעקבות החוויה המרנינה שהיא פסטיבל הג'אז בים האדום
(לברוח קילומטרים עד לאילת ולמצוא את כל ציר הרשע התל-אביבי
מחכה לך שם עם מחבט ביד)

המדבר פרוש משני צדדי
אני מבולבל, אבל אולי עכשיו יש בו את שאני מבקש.
מתעורר, מסתכל על הידיים המלוכלכות ומרגיש אשם.
במבה זה כמו רצח - אתה מרגיש מלוכלך, מרגיש נעלה.
מיהרתי למחוק כל מה שהיה לי בראש.
ניקורים בלתי פוסקים על כיסאות מפלסטיק.
ישבתי לידכם, ולרגע חשבתי שאני מרגיש
את הדמעות שלה בורחות לי מהעיניים.

כמה אנשים, כמה חברים, כמה ילדים - שבורים לרסיסים, הם לא
יודעים שזה לא אמיתי. כיסאות מפלסטיק...  

  פטור מרגשות בעיר פטורה ממכס,
הקיץ הזה הוא הסוף של הכל.
תיכוניסטים מהולים ביין אדום,
הורמונים עטופים בנייר צלופן(בואו נרדוף אחרי הזמן)
חשיש, גראס, בירה, גרוב -
נערות משחקות מסירות עם לב גנוב.
למה להיות עצוב כשכולם שמחים?
לו מגיע למות ולך מגיע למות איתו.
לו מגיע למות ולך מגיע למות איתו.
אורות הבמה משתקפים בבריכה -  נכנסתי יבש, יצאתי יבש.
אורות הבמה משתקפים בבריכה - נכנסתי יבש, יצאתי אפס.

כמה אנשים, כמה חברים, כמה ילדים - שבורים לרסיסים, הם לא
יודעים שזה לא אמיתי. כיסאות מפלסטיק...    

מסתכל על הידיים המלוכלכות ומרגיש אשם. אני מרגיש מלוכלך. אני
הפסקתי לשחק.