15/12/05
1:00 AM

אני חייבת להוציא הכל החוצה אחרת אני אתפוצץ, אני אדם ששומר
הכל בפנים ועכשיו...
עכשיו בא לי לבכות. אני חייבת לדבר ולספר למישהו מה מציק לי,
אבל אין לי עם מי. יש לי חברות וידידים, אבל אין לי באמת מישהו
מספיק קרוב לשתף במועקה שאני חשה.
אני כבר כמעט שנתיים בלי חבר, עצוב לי.
אני רוצה וצריכה אהבה בחיי, אני לא מצליחה למצוא אותה והוא לא
מצליח למצוא אותי.
אני יודעת שיבוא יום והנסיך שלי יגיע, לכל סיר יש מכסה כך
אומרים, השאלה שמציקה לי היא מתי?
התהייה הזאת הורגת אותי לאט לאט וכבר אין לי כוח יותר, למה הוא
לא מופיע כבר?
הרבה אמרו לי שאני אישה יפה, מושכת וסקסית ובזכות זה, כבר מזמן
היה צריך להיות לי מישהו בחיי.
הוא מפחד לגשת אליי אולי? אז הוא טמבל ואני לא צריכה אותו.
מצד שני אני מרגישה מכוערת בגלל ממדי גופי, אני לא רזה מדי וגם
לא שמנה מדי, על פי הנורמות החברתיות אני נחשבת מלאה.
ואם מישהו מעז ושואל אז אני אומר לו בליגלוג שאני מלאה במקומות
הלא נכונים, רק בגלל חוצפתו. אני מלאה נקודה.
זה דוחה? בגלל זה אני במצב כזה? אם יש כאלה שחושבים שאני סקסית
למרות או בזכות שאני מלאה, אז איפה הם מסתתרים?
אני יודעת שכל הידידים שלי חושבים שאני יפה וסקסית, לא שיש לי
כרגע בחיי יותר מדי ידידים, בסך הכל שניים, נכון לעכשיו. אלון
שהיה פעם החבר הראשון שלי בתיכון ורותם, שפגשתי לאחר שנפרדתי
מדרור, האקס המיתולוגי שלי.
אלון שהיה פעם חבר שלי, בטוח חושב שאני יפה, אחרת הוא לא היה
יוצא איתי וחוצמזה שהוא כבר אמר לי אין ספור פעמים גם אחרי
שחזרנו להיות בקשר, והפעם קשר ידידות.
רותם גם אמר לי מיליון פעמים שאני יפה וסקסית, אבל הוא אף פעם
לא רצה אותי בתור חברה, רק בתור ידידה. אכשהו הפכנו בסוף
ליזיזים.
שונאת את המילה הזאת - יזיזות, יש בה משמעות מגעילה ואף אחד
מאיתנו לא אוהב להשתמש בה כאשר אנו מגדירים את הקשר שלנו.
ועכשיו רותם פגש מישהי חדשה, שרית, זה כנראה רציני.
פעם כשהוא פגש בחורות אחרות, הייתי חשה קינאה, כי התאהבתי בו
לצערי, היום אני שמחה שהוא הכיר מישהי ושהוא לא לבד, מגיעה לו
מישהי שתאהב אותו.
אני אמורה להיות הידידה הכי טובה שלו ושאלוהים יעזור לי, כי יש
לו המון ידידות שמחכות לתפוס את התואר. הבעיה היא, שעד כמה
שאני הידידה הכי טובה שלו, אני גם הידידה שגרה הכי רחוק ממנו.
כבר שנה שאין לו רכב להגיע אליי, ויוצא לנו להיפגש אחת לחודש
ולפעמים אף פחות. אני מתגעגעת אליו. אילולא ההמצאות
הטכנולוגיות כבר מזמן היינו מאבדים קשר, אז מדברים בטלפון או
במסנג'ר, ואם שוכחים איך האחר נראה, פשוט פותחים את מצלמת
האינטרנט.
בכל מקרה, דיברתי איתו היום בטלפון, דיברנו על שרית, החברה
החדשה שלו, הוא תיאר לי אותה כבחורה שהוא אף פעם לא חלם לצאת
איתה כלומר שהיא לא ממש הטעם שלו, אבל הוא מתרגל לאהוב וכבר יש
משיכה כלשהי, היא גם לא ממש בגיל הנכון, רק בעוד שבועיים היא
תפסיק להיות קטינה והצבא באופק. אבל כל אלה הם דברים חיצוניים,
מה שחשוב באמת זה האישיות ושרית היא "משוגעת" במובן הטוב של
המילה ורותם חולה על "משוגעות", הוא "משוגע" בעצמו, גם אני סוג
של "משוגעת" ולכן הוא אוהב גם אותי.
כשניתקתי את השיחה, הרגשתי כאילו נפל לי חלק מהלב, נעלם, התנדף
באויר. נותרתי עם שאלה אליו, אם אני כל כך יפה וסקסית בעינייו
ואני גם "משוגעת" כמו שהוא אוהב וגם הידידה הכי טובה שלו, למה
הוא לא בחר בי אף פעם להיות החברה שלו? למה הוא בחר במישהי
(בלי להעליב אותה), במישהי פחות טובה ממני? או שזאת אשליה
שלי?
רק בגלל שאני גרה רחוק? זה הסיבה היחידה או שיש בי משהו דפוק
אחר שמונע ממנו לרצות בי? בהתחלה כשאני ורותם נפגשנו, הוא לא
יכל להתחיל בקשר חדש כי הוא בדיוק נפרד מהחברה שלו והם היו יחד
4 שנים, כך שזה היה מובן לי שהוא לא רוצה.
החלטנו להפוך לידידים כי זרמנו יחד במחשבות, היה קליק, כך שלא
רצינו לאבד זה את זו, לא רצינו שיגמר רק בגלל שהוא לא היה בשל
להתחיל משהו חדש.
במשך הזמן הרגשתי כאילו אני מחכה לו שיבשיל, מחכה לסימן הכי
קטן ממנו, שהוא כבר התגבר על האקסית ועכשיו הוא יהיה שלי.
אבל זה לא קרה...
אני זוכרת את הפעם הראשונה כשרותם סיפר לי שהוא פגש מישהי
חדשה, זה כל כך כאב לשמוע את המילים האלה, לשמוע אותו מדבר
עליה, עליהם. הוא הבשיל, יצא מהקליפה אבל מישהי אחרת תפסה את
מקומי. מקומי לעולם לא יהיה איתו.
למה?
הסיבה היחידה שהוא אי פעם נתן לי הייתה שהוא לא יכול להפוך
מידידים לחברים, אני והוא כבר עמוק בעסק של הידידות ואי אפשר
להמיר אותה לחברות.
למען האמת, תסלח לי רותם, אבל זה התירוץ הכי טיפשי ששמעתי
בחיי.
אם כבר, זה הדבר הכי מושלם והכי נכון ששני אנשים יכולים לעשות.

אחרי שאתה בקשר ידידות עם מישהי ואתה כבר מכיר אותה ונמשך
אליה, זה הכי טבעי לרצות להפוך לחברים.
אבל מה נשמה קטנה שכמוני יכולה לעשות?
אני צריכה לרדוף אחריו בכוח?
אם הוא לא רוצה, זה הפסד שלו, הפסד גדול.
הרבה רוצים אותי, הרבה התחילו איתי.
לצערי לא אהבתי אף אחד מהם.
אהבתי אותו.
וכנראה בגלל שנכנסתי איתו מתחת לסדינים, משהו שלא הייתי צריכה
לעשות לעולם. אבל זה קרה והתמכרתי אליו, לגופו, למגע שלו, לריח
הגוף שלו וכל פעם שרציתי להפסיק עם השטות הזאת, לא יכולתי.
הייתי מפנטזת אליו בלילות וכל פעם שהיינו נפגשים הייתי חייבת
להרגיש אותו שוב, לא יכולתי לסרב לו.
עכשיו מן הסתם הסיפור של היזיזות נפסק מאז ששרית נכנסה לתמונה,
אבל אני מפחדת שאם הסיפור שלו עם שרית גם יגמר כמו שקרה עם כל
הבחורות שהוא הכיר מאז שהבשיל, אני ארצה בו שוב ועוד פעם אחזור
למיטה שלו. אז תבטיח לי שלא תנסה.
תבטיח לי שהפעם זה יצליח לך עם שרית.
תבטיח לי שתישאר להיות הידיד הכי טוב שלי.
תבטיח לי לא לשכוח אותי, בגללה.
ותבטיח לי עוד דבר קטן...
שלא תגיד דבר אם קראת את זה.
לא רוצה להרגיש יותר רע עם עצמי.

האבן הוסרה מהנשמה והוקל לי
אני יושבת על המיטה, כותבת, בוכה ומתגעגעת...