תקתוק שעון הדהד במרחב שבין שתי אוזניה. שנים עשר צלצולים,
והרעש פסק. 'כבר חצות,' חשבה בכעס. 'אני רוצה לישון!'

היא שכבה במיטתה כבר יותר משעתיים, מנסה לישון, ומתעוררת בכל
שעה עגולה מצלצולו של השעון. העיגולים הכהים סביב עיניה התמקמו
להם היטב, ונראה היה כאילו לא ייעלמו לעולם. עייפות מתמדת
הייתה חלק בלתי נפרד ממנה כבר שנים, והיא התרגלה אליה בהדרגה.
עשתה את כל פעולותיה כמתוך חלום, מרחפת לחלוטין, עייפה מכדי
לחשוב, ואולי עייפה מרוב חשיבה.

המחשבות בראשה היו מסודרות למופת. כל אחת ידעה בדיוק היכן היא
צריכה להיות בכל רגע נתון, והן ידעו באיזה סדר הן צריכות לבוא.
הן ידעו לאיזה נושא שייכת כל מחשבה, או לאיזה אירוע. הן ידעו
בדיוק מתי תיוולד מחשבה חדשה מתוך מחשבה קיימת ותצטרף לקהילה
המשגשגת, ומתי יהיה צורך במאמץ מחשבתי מיוחד, כמו, למשל, מבחן.
כמובן שכל זה הוא דבר חדש, ולא כך זה היה תמיד.

בתחילה היא הייתה בסך הכל ילדה שאהבה לחשוב ולהמציא סיפורים,
ומכיוון שהיה לה זיכרון מעולה, היא זכרה את כל סיפוריה בעל פה
ומעולם לא העלתה אותם על הכתב. היא חשבה על פתרונות יצירתיים
לבעיות שונות, וגם אותם זכרה. היא חשבה על אהבה, על חברים, על
כתיבה, על סיפורים, על העולם, על החור באוזון ועל אוזניו של
הפיל ההודי והשוני בינן לבין אוזני הפיל האפריקאי. מחשבותיה
התרוצצו בראשה, מתחלפות ביניהן בקצב מסחרר, עוברות מנושא
לנושא, מסיפור לסיפור, ומאירועי היום הקודם ליום אחר בחיי
הילדה. כאשר היא הייתה בת עשר, מחשבותיה כבר היו מיומנות בריצה
מהירה למרחקים ארוכים.

אך הילדה המשיכה לחשוב, ומהירות מחשבתה התגברה בקצב מהיר יותר
ויותר. מחשבותיה החלו להתעייף, ולא פעם קרה שמחשבה כלשהי
התעלפה לה במהלך הריצה הארוכה. בכל פעם שמחשבה התעלפה או לא
הגיעה בזמן ליעדה, הילדה החלה לדאוג, ובכל פעם שדאגה קצב
חשיבתה הלך והתגבר בניסיון למצוא פתרון למצב שהדאיג אותה. היה
זה מעגל שהלך והסתובב ללא מעצור, ובריאותן של המחשבות החלה
להתדרדר ביחס ישיר לקצב סיבוב המעגל.

יום אחד המחשבות החליטו לשים לכך סוף. לא עוד ריצות מטורפות
למרחקים אדירים, לא עוד החלפת אלף נושאים בשנייה. הן החליטו
להקים לעצמן ציביליזציה בראשה של הילדה, ולבנות תחבורה שתקל על
חייהן במרוץ המטורף שהוא שגרת יומה של הילדה. מכיוון שהמחשבות
כבר היו מתורגלות בעבודה במהירות אדירה, לקח להן משך זמן מזערי
לבניית מספר מדינות, בהן גרו המחשבות כשהן מקוטלגות לפי
נושאים, אירועים, כרונולוגיה, הקשר, וקטגוריות נוספות.
מאותו רגע הן יכלו לנוע ברחבי ראשה של הילדה במהירות גדולה
יותר מבעבר, ובתי החולים שהן בנו טיפלו באותן מחשבות שנפגעו
מאורח החיים המהיר שהן אולצו לחיות בו. אך הנוחות והטכנולוגיה
גרמו למחשבות להיעשות עצלניות יותר, וחלק ניכר מהן פשוט פספס
את הרכבות והמטוסים שהיו אמורים לקחת אותן למחוז חפצה של
הילדה, וציוני ה'נכשל' של הילדה לא איחרו לבוא.

מועצת הזקנות של מדינות המחשבות החליטו לטפל ברצינות בבעיה שהן
בעצמן יצרו, ובנו שעון גדול שצלצולו נשמע בכל רחבי ראשה של
הילדה, וכך המחשבות יכלו להגיע בזמן לכל מקום.

סוף אוטופי, כך חשבו המחשבות, אך מלבד העובדה שהשעון לא הניח
לילדה לישון בשקט, גם אנשים ברחוב נבהלו כשלפתע נשמע צלצול
מראשה של ילדה קטנה שעברה לידם.